דניאל לוגן והמעבדה האבודה

צחוק

חלום

לנער היה נדמה שהוא שומע מחוץ לבית קול גברי של צחוק צרוד ומרושע. אכן צחוק כזה נשמע מבעד לקירות. האיש הצוחק החזיק את הבית הקטנטן על כף ידו. הנער הרים את ראשו מהספר והביט דרך החלון. הוא ראה פנים חיוורים וענקיים ביחס אליו של איש גדול באופן כלל לא רגיל.

תושבי הכפר שכל בתיהם התכווצו עמם צרחו מהחלונות הסמוכים ופניהם הביטו מפוחדים החוצה. הילדים ששיחקו קודם מחוץ לבתים עדיין היו גדולים והנער ראה בזווית עיניו שהם מנסים להתחבא מהאיש בעל הפנים החיוורים, מאחורי עץ שעדיין לא הספיק להתכווץ (צחוקיהם הפך לצרחות). היה נראה שהוא רואה אותם, אך לא רוצה לכווצם.

הנער פתאום הבחין שהאיש מחזיק איזה מקל או משהו דומה. מהידע שלו בספרים הוא הבין שזה שרביט קסמים. הנער הביט שוב מהחלון החוצה וראה עננים שמתקרבים. העננים נכנסו מבעד לחלון לתוך החדר והקיפו את ראשו. בבהלה הוא הרגיש שהם נכנסים דרך האוזניים שלו ופתאום הוא לא הצליח לראות יותר כלום. הוא נפל מהספה חסר הכרה.

כשהכרתו התחילה לשוב אליו הוא שמע קולות מעורבלים ולאמובנים: דלותרה סלקטרום

הקולותהיו אותם קולות מפחידים כמו שהיה לצחוק המרושע.