דניאל לוגן והמעבדה האבודה

חוויה טובענית

למחרת, נשא את תיק הטיולים הכבד על גבו והמתין לאוטובוס. מרחוק הבחין בילדים מכיתות גבוהות עומדים בטור ומשגרים את עצמם בכישופים בזה אחר זה. הילדים המעצבנים מהכיתה הציקו לו בזמן הנסיעה, עד שחבריו חלצו אותו מהחבורה המתעללת. דניאל סיפר לחבריו על חלומו והוסיף שאין זו מקריות אלא חזיון, שכן בכתבה נאמר שהדבר אכן קרה.

הם אמרו לו שזה לא הגיוני ושזה סתם היה צרוף מקרים. הוא אמר להם שאולי הם צודקים, אבל בליבו הוא עדין חשב על זה. הם המשיכו לנסוע באוטובוס והגיעו לים יפהפה וכתמתם, הוא יצא מהאוטובוס וקפץ למים. הוא שחה, גלש על הגלים ועשה כמה כישופים קטנים כדי להשויץ. הוא נהנה ממש אבל הבריון של הבית ספר היה חייב להרוס את זה ולהדליק את אחד העצים שהיו בחו, הוא יצר שריפה גדולה שהתפשתה במהירות בין העצים. המורים המשגיחים התאספו והטילו כמה לחשי מים ואויר בזמן שכולם ברחו. דניאל שחה במהירות לחוף, רץ על החול ובשלב מסוים באמצע הדרך הוא לא הצליח להתקדם כי החול הפך טובעני והוא החל לטבוע בתוכו.