פרק 15

2K 102 340
                                    

פרק אחרון להיום!
תהנו❤️

-
למחרת בבוקר לואי התעורר, שהרגיש שמשהו עוטף אותו בחוזקה. כשהוא פקח את עיניו כדי להעריך את המצב, הוא ראה שהארי עטוף עליו. זרועו הארוכה הייתה מסביב לגופו של לואי, וידו הגדולה, שדמתה ליד של דוב, החזיקה את בטנו ברכושנות.

בעוד לואי התלבט אם הוא רוצה להסיר את עצמו מאחיזתו של הארי או לא, נשמעה חריקה חזקה מהדלת, מסמנת שמישהו נכנס לחדר השינה. לפני שהספיק להגיב, דאסטי קפצה על המיטה ופסעה במהירות אל לואי, והפילה עכברוש מת ליד הכרית שלו בגאווה.

הילד ההרה צרח, ובאופן רפלקסיבי זז אחורה כדי להתרחק מהמכרסם. אבל בכך הוא דחף את הארי מהמיטה, וגרם לו ליפול ארצה בחבטה!

"אוו!" הוא בכה. "מה לעזאזל?" הארי רטן בקולו המנומנם העמוק.

"הארי!" לואי צרח, ידו כרוכה בהגנה סביב בטנו, מנסה בכל כוחו להגן על עצמו ועל התינוקת מהחולדה המתה. למרבה הזוועה, דאסטי הרימה את הדבר שוב והחלה לקרב אותו ללואי.

"תרחיקי את הדבר הזה מאיתנו!" הילד ההרה צרח בקול חוסך אוזניים. הוא כל כך פחד שהוא התחיל לדבר בצורה לא הגיונית, אפילו לא הבין שהוא כלל איתו את התינוקת.

הארי עלה לפעולה כשסוף סוף הבין שלואי והתינוקת שלו בסכנה. הוא קם והסתכל על המיטה. לואי היה מכורבל אל ראש המיטה, מחזיק את השמיכה כנגד עצמו כמגן כדי לחסום את עצמו מדאסטי ומעכברוש מת שהיה בפיה.

הארי לא יכול היה שלא לפרוץ בצחוק למראה זה.

הוריו וג'מה נכנסו לחדר לאחר ששמעו את המהומה הרועשת. אבל הם עצרו על עקבותיהם כשראו שלואי רועד נסוג מדאסטי ומהמכרסם המדמם ביניהם.

ג'מה ציחקקה והרימה את החתולה, והוציאה אותה החוצה מהחדר באותו זמן רובין תפס את פח האשפה מחדר האמבטיה של הארי ונפטר מהעכברוש המת. אן נעצה מבט זועם בבנה שעדיין צחק, לופת את צלעותיו, בעודו ממשיך לצחוק. אחר כך היא ניגשה ללואי ולקחה את הילד שעבר טראומה לזרועותיה האוהבות.

"זה בסדר אהבה, העכברוש איננו." היא אמרה לו בהרגעה. "דאסטי רק רצתה לתת לך הצעה. היא באמת אוהבת אותך. ואני חושבת שהיא יודעת שאתה בהריון וכנראה רצתה לעזור להאכיל את התינוקת. המסכנה לא התכוונה להזיק, יקירי. "

לואי נרגע לאחר ששמע את דבריה, אבל אן לא הרפתה עד שקצב הלב שלו ירד.

"אני מצטער שצעקתי והערתי אתכם, אבל עכברושים מפחידים את השי- אני מתכוון לשטויות שעזבו אותי." לואי התנצל.

בשלב זה הארי הפסיק לצחוק, והשתעל וניגב דמעות מעיניו.

"התעלם ממנו." אמרה אן וגלגלה את עיניה. "הוא פחד בפעם הראשונה שדאסטי הביא לו ציפור מתה כשהיה צעיר יותר," היא גיחכה. "עכשיו בוא נרד למטה. אני יכולה להיעזר בקצת עזרה בהכנת ארוחת בוקר כי שניכם ערים!"

I Just wanna keep calling your name-מתורגםWhere stories live. Discover now