פרק 13:

72 1 0
                                    

״טוב, חמש שנים עברנו! אוי רגע! הנהנוויל לונגבוטום! מה? תתחבא!!״ קראה אמבר ודחפה את אלבוס הצידה ככה שנוויל שעבר במסדרון לא יוכל לראותם. הם נפלו אחד על השניה..
למה זה תמיד קורה לי? טוב לפחות זה אלבוס ולא היידן
״אייי את פשוט לא יכולה לעמוד בזה...״
״לעמוד במה?״ שאלתי בעודי מתרוממת מגופו.
״את יודעת במה״ אמר וקרץ לעברי. בעודו מחזיר אליי את ספרי. ״אגב, קראתי אותו. אחלה ספר, תהני״ הוסיף והלך.
אמבר הנידה את ראשה לצדדים במהירות בכדי לחזור למציאות.
״מה נוויל עושה פה לעזאזל? אם עברו חמש שנים הוא אמור לסיים כבר את לימודיו!! אלבוס!! כמה סיבובים סובבת??״
״א.. אני לא יודע.. חשבתי שחמש...״
״היי זו פנסי פרקינסון. אתה תלמיד סלית׳ריני, לך היא תגיב. תשאל אותה באיזה שנה היא לומדת פה ואז נדע כמה שנים קפצנו קדימה״
״הילטון הראש שלך עובד מהר מידי בשבילי!!!״ קרא אלבוס.
הוא בא להתקדם לעברה אך אז אמבר תפסה בזרועו ומשכה אותו בחזרה למחבוא.
״חכה! היא עומדת עם אבא של ליאו. אני רוצה לשמוע על מה הם מדברים.״
״הנה קחי את זה״ הוא הוציא מכיסו משהו והביא אותו לידה
״אוזניעזר? למה זה אצלך בכיס?״ גיחחה
״תמיד חשוב!״
היא מיקמה את החפץ על אוזנה והחלה להאזין.
״פנסי, אני לא חושב שכדאי שנתערב בזה...״ אמר בלייז
״אתה פשוט מפחד! דראקו היה מסכים איתי!״ קראה לעברו פנסי
״אני לא מפחד. אני פשוט לא חושב שזה נכון. למה אנחנו צריכים להתערב במלחמה הזאת? תני להורים שלנו לעשות את העבודה שלהם״
״אבל אני מאמינה בלורד וולדמורט. אני רוצה לעזור לו!״
״אל תצעקי אוכלי המוות שפה עוד ישמעו אותך״ אמר לה, ״אם לורד וולדמורט יפסיד להארי פוטר, אז מה תעשי?״
״אנסה להחזיר אותו לחיים בכל מחיר!״
אמבר הורידה את ה׳אוזניעזר׳ מאוזנה.
״היא פשוט לא נורמלית האישה הזאת! ברור שאלכס וג׳ייק יצאו ככה!״
״טוב אמבר, אני לא חושב שמה ששמענו עכשיו יעזור לנו לחזור בחזרה אל החברים שלנו.. אבא שלי ניצח את וולדמורט ופנסי לא הצליחה להחזיר אותו, אז נראה לי שהכל בסדר. בואי נתמקד במשימה שלנו.״
״צודק. טוב, אתה ניגש אליה?״
״כן.״ הוא צעד לעברה של פנסי. ״היי פנסי...״ אמר וגירד בחלקו האחורי של ראשו.
״כן? מה אתה רוצה?״ שאלה בחוסר סבלנות
״כמה שנים את כבר פה בהוגוורטס?״
״מה זו השאלה המטופשת והמוגלגית הזו? אני בשנה השביעית שלי בהוגוורטס! עכשיו הנח לי לנפשי! ווירדו!״
הוא רץ בחזרה אל אמבר
״גסת רוח! טוב. עברו שנתיים״ אמר, השחיל את ראשו בשרשרת של המחולל ובא לסובב אותו.
אמבר הכתה קלות בידו. ״תביא לי את זה״ אמרה וסובבה בעצמה.
הם ראו את ההתפתחות של הוגוורטס במהלך עשרים וחמש השנים האחרונות עוברים במהירות שיא לצידם ובסוף המסע הגיעו אל השנה הנוכחית. 2021. אך הגיעו לרגע בו יצאה בוכה מהאולם לאחר הדו-קרב
״אנחנו לא חייבים לחזור דווקא לפה..״ אמר אלבוס כשראה את פניה חוזרות להיות מבואסות.
״תביאי לי את זה דקה״ הוא סובב את השעון ככה שעברו חמישה ימים מאותו יום. עכשיו זה יום שני.

הארי פוטר והילד המקולל 2Where stories live. Discover now