הארי פוטר והילד המקולל 2

פרק 12:

״טוב אז האופציה היחידה שלנו היא להשתמש במחולל זמן״ אמרה הרמיוני
״מאיפה אפשר להשיג אחד כזה?״ שאלה אמבר
הרמיוני חשבה במשך כמה שניות ואז נזכרה...
״איך לא חשבתי על זה ישר!! בשנה השלישית שלי בהוגוורטס, פרופ׳ מקגונגל הביאה לי מחולל זמן במטרה שאכנס לכל השיעורים שרציתי. היו כאלה שהתקיימו בו זמנית.., טוב בקיצור. אם נצליח לשכנע את הפרופ׳ לתת לנו את מחולל הזמן, תוכלו לחזור בחזרה אל תקופתכם!״
״נראה לך שהמנהל... כלומר, פרופ׳ מקגונגל תסכים?״
״אני לא בטוחה.. אבל אנחנו חייבים להשיג את זה! ועכשיו, בואי איתי. יש מפגש של צ״ד ואני לא יכולה לפספס את כולו.״ אמרה הרמיוני

השתיים הצטרפו למפגש.
״הו הרמיוני!! הגעתן!! רוצה להילחם מולי?״ שאל רון
״אממ אוקיי״ ענתה לו הרמיוני
בזמן שהשניים התמקמו במקומותיהם, אמבר נעמדה ליד אלבוס.
״מה הם עושים?״ לחשה לו
״עד עכשיו נערכו פה דו-קרבים ידידותיים בכדי להתאמן. כל המטרה של צ״ד היא להתאמן על לחשים מכיוון שהפסיקו ללמד אותם התגוננות מפני כוחות האופל. וזה אני לא יודע למה...״ ענה לה אלבוס, ״רוצה להילחם מולי אחר כך?״ שאל
״אחרי הדו-קרב עם ליאו נראה לי אפסיק להילחם לזמן הקרוב..״
אלבוס צחקק בתגובה
״אל תדאגי הרמיוני, אני אהיה עדין איתך״ רון לחש באוזנה
״תודה רון...״ השיבה עם פרצוף מבולבל
״על דולר?״ שאל פרד את ג׳ורג׳
״על דולר״ ענה לו השני
״שלוש, שתיים, אחת... תתחילו!!״ קרא הארי
״סטופיפאי!!״ קראה הרמיוני ורון עף לאחור.
ג׳ורג׳ העביר דולר לפרד שהושיט את ידו כבר מתחילת הקרב.
״אני תמיד צוד..״ בא פרד להגיד
״הו תסתום כבר״ קטע אותו ג׳ורג׳
״אני נתתי לה לנצח... לא רציתי שהיא תהיה מובכת״ אמר רון לתאומים בעוד פניו אדומות ממבוכה
״סיפרת לה הא?״ שאל אלבוס את אמבר שהנהנה בחיוך כתגובה אליו.
״כל הכבוד הרמיוני!״ קראה אמבר
״למדתי מהטובה ביותר״ השיבה לה בחיוך רך

לאחר שהמפגש הסתיים, היה כבר מאוחר והרמיוני קבעה שימשיכו את עבודתם ביום שאחרי.
דפיקות בדלת*
״מי זה יכול להיות בשעה מאוחרת שכזאת?״
״האגריד!!״ קראה אמבר וקפצה עליו בחיבוק
״א..אנחנו מכירים?״ שאל בעדינות
״זה סיפור ארוך, אבל בקצרה, עוד עשרים וחמש שנה אתה תכיר אותי טוב מאוד״ אמרה וחייכה אליו.
״עוד תלמידים שנוסעים בזמן? מדהים! כמה צרות יש בבית ספר הזה!״ אמר האגריד וצחק.
״קוראים לי אמבר וזה אלבוס.. בגלל שאנחנו לא יכולים להיכנס למעונות שלנו.. נוכל בבקשה לישון אצלך בבקתה הלילה?״ שאלה בנימוס
״אם את דוברת אמת ובעוד עשרים וחמש שנים את ואני נהיה חברים.. אז כן, ברור. הבקתה שלי פתוחה לחבריי הקטנים״ ענה בחיוך רחב
האגריד אוהב שתלמידים מבקרים אותו. הם מארחים לו חברה.
הוא אירגן להם שניי מזרונים עם שמיכות ברחבה הקטנה שבמטבחו.
״קר..״ אמרה אמבר בעודה משקשקת מקור על מזרונה
אלבוס הכניס אותה אל זרועותיו והדף אותה לחיבוק דוב חם וככה הם נרדמו.

בבוקר, כשהתעוררו, הם ישר המשיכו בעבודתם. הם גרמו להרמיוני להבריז משיעור תורת הצמחים והלכו שלושתם אל משרדה של פרופ׳ מקגונגל.
״הוו הרמיוני, איזו הפתעה נעימה!! מי אלה חברייך?״ שאלה מקגונגל
״היי פרופ׳ מקגונגל, סליחה על ההפרעה..״ אמרה הרמיוני והתחילה להסביר לה את הסיטואציה.
מקגונגל לקחה אותה לצד ככה שאמבר ואלבוס לא שומעים את שיחתן.
״את מצפה ממני לתת מחולל זמן לשני ילדים שאני וגם את לא מכירות, שטוענים שהם מהעתיד הרחוק?״ שאלה מקגונגל, ״לא הייתי מצפה ממך״
״פרופ׳ אני בטוחה שאפשר לסמוך עליהם. אני מרגישה את זה. וחוץ מזה, הם יודעים הרבה דברים על העתיד. גם דברים שלא סיפרתי לאף אחד עדיין״ (היא התכוונה ליחסיה עם פרד שחשבה שנמשכו עד אז)
״אני צריכה לחשוב על זה...״
״פרופ׳ בבקשה! יש אנשים שמחכים לשובם! אנשים שדואגים להם. וחוץ מזה, הם בעצמם צריכים להמשיך את חייהם! הם תלמידים שלך פרופ׳!״
״טוב. הרמיוני, אם ההמולה הזאת תהפוך לבעיה בעולם הקסמים...״
״זה יהיה עליי. אבל, את תראי שהם דובריי אמת!״ ענתה הרמיוני בנחישות.
מקגונגל הוציאה מפתח מכיס בכובעה ופתחה איתו מגירה בשידה שלה.
שם הוא ישב, מחולל הזמן.
היא הביאה אותו אל אמבר.
״אני מצפה וסומכת על שניכם שהוא יחזור אליי בעוד עשרים וחמש שנים.״ אמרה בטיפת איום.
״ברור המנהל... פרופ׳״ ענתה אמבר

הם הלכו במסדרונות. חיפשו אחר הארי ורון.
״היי אמבר, הנה ההורים שלך!״ קראה הרמיוני בלחש
אמבר צפתה בשני תלמידי שנה חמישית, ההוא מבית סלית׳רין והיא מרייבנקלו. הם היו באמצע ויכוח.
״אתה חייב להפסיק להתנהג ככה!״ קראה התלמידה
״אני לא מבין למה זה מפריע לך!! זו ההתנהגות שלי. או שתקבלי אותה או שתפסיקי לשחק בי!״ קרא לעברה התלמיד
״אני לא משחקת בך!״
״אה כן? אז מה את עושה בדיוק? ולמה זה מפריע לך שאני מציק לילדים אחרים? הא?״ בכל משפט שלו הוא מתקרב אליה יותר ויותר
״אני פשוט לא רוצה שחבר שלי יתנהג כמו מפלצת לאחרים!״
״איך קראת לי?״ שאל בחיוך מתחכם
״לא קראתי לך בשום שם, אמרתי ׳אתה׳״ התלמידה ניסתה להתחמק
״אני לא חושב...״ אמר והתקרב אליה עוד יותר עד שנצמדה עם גבה אל הקיר.
״טוב! אוקיי! אז קראתי לך חבר שלי בטעות! ו..?״
״שום דבר רע.. אני דווקא אוהב את זה...״ הוא הניח את ידו על הלחי שלה ונישק אותה.
אמבר הבינה שהיא בוהה בהם ומהר משכה בהרמיוני ואלבוס להמשיך להתקדם. הוריה הזכירו לה שניים אחרים...
״הם נראים.. חמודים...״ אמרה הרמיוני בקול מהורהר
״אני.. אני לא ידעתי שאבא שלי הוא סלית׳ריני...״ אמרה אמבר בבילבול

הם מצאו את הארי ורון יושבים בחצר על הדשא. אך לפני שהרמיוני הלכה אליהם, השניים הודו לה על עזרתה המשמעותית.
״בכיף! היה לי ממש נעים להכיר אתכם! ואמבר, שתדעי, אני חושבת שאם היית לומדת פה בתקופה הזאת, היינו יכולות להיות חברות טובות מאוד״ אמרה הרמיוני
״אני בטוחה!״ אמרה אמבר וחיבקה את הדמות אותה מעריצה
״אל תשכחו, בגלל שהמחולל המשוכלל יכול לנוע רק עד זמן של חמש שנים, תצטרכו לסובב קדימה חמישה סיבובים, חמש פעמים. זה מסוכן אז תיזהרו!״
״תודה רבה הרמיוני!״ קרא אלבוס שניה לפני שסובב קדימה את השעון התלוי על צווארם של שניהם והשניים נעלמו.
הרמיוני התקדמה אל עבר הארי ורון.
״לאן? מה? הם פשוט נעלמו עכשיו!״ קרא רון
״הם נסעו בחזרה אל המקום ממנו הגיעו!״ קראה בחיוך
״אל המקום ממנו הגיעו?״ שאל הארי בבילבול
״תגלו בהמשך!!!! אתם לא יכולים לדעת כל דבר!!״ הרמיוני הגבירה את קולה ואז ציחקקה לעצמה
״פריקית״ לחש רון להארי
״שמעתי את זה!!״ קראה וחבטה בראשו עם הספר שהונח לידם על המדשאה.