ג'וני לא ידע מה הוא ציפה לראות כשהשניים הגיעו לראש הגבעה, אבל זה לא היה מחנה.
המקום היה מלא בילדים ונערים, שהתפרשו במרחב ענק של דשא ירוק. רוב המבנים היו בנויים בסגנון עתיק, ועיניו של ג'וני התרחבו כשהוא זיהה את עשרים הביתנים מהחלום שלו.
"מה לעזא..." הוא שמע את לוקאס ממלמל לצידו בזמן שהתחיל לרדת מהגבעה. לוקאס מיהר לעקוב אחריו. "מה זה המקום הזה?"
"זה המקום שראיתי בחלום שלי," ציין ג'וני קצרות.
לוקאס הזעיף את מבטו. "זה לא הגיוני. חלומות הם לא אמיתיים." אבל הוא בעצמו לא נראה כאילו הוא מאמין בזה.
ג'וני תפס את זרועו של חברו וגרר אותו לכיוון הביתנים. אולי האישה המסתורית תחכה לו שם, בדיוק כמו בחלום, והוא יוכל לבקש ממנה תשובות. כמו, לדוגמה, מה זה המקום הזה, או מה לעזאזל היה הקטע עם הזומבים קודם ולמה זומבים קיימים בכלל.
הוא היה כל כך עסוק בלחשוב על מה הוא יכול לשאול אותה, שלא שם לב לנערה שמלפניו עד שנתקע בה.
"היי, תסתכל לאן אתה הולך." היא נזפה בו, ואז היא הסתכלה עליו ועיניה הירוקות נפערו. "לא ראיתי אותך כאן לפני. אתה חדש?"
"אה... כן?" שאל ג'וני בהיסוס. הוא באמת היה חדש, אבל זה לא כאילו הוא תכנן להישאר במחנה המוזר הזה אחרי היום.
הנערה חייכה. "מגניב. אני אמה, בת אפולו. אתה יודע כבר מי ההורה האלוהי שלך?"
היא דיברה כל כך מהר עד שג'וני התקשה לעקוב - היא אמרה לפני רגע שהיא הבת של אפולו? - אבל לוקאס הזעיף את פניו וניסה למשוך את חברו משם. "רצית ללכת לביתנים, לא? בוא נלך."
אמה פנתה להביט בלוקאס, ונראה שהיא בכלל לא שמה לב שהוא עמד שם עד שהוא דיבר. "גם אתה חדש? באתם ביחד? איפה הסאטיר שלכם?"
לוקאס נראה מזועזע. "המה שלנו?"
"הסאטיר." אמה גלגלה את עיניה. "טוב, לא חשוב. בואו, אני אראה לכם את המקום." ובלי לחכות לתשובה היא כבר התחילה לדלג לכיוון עשרים הביתנים. ג'וני ולוקאס רק בהו בה.
"אני לא אוהב אותה," ציין לוקאס בסוף.
"אבל אתה לא רוצה לפחות לראות את המקום?" ג'וני ניסה לשדל אותו.
"ממש לא. בוא פשוט נסיים כבר עם מה שרצית לעשות ונחזור הביתה."
הביתה. ג'וני לא ידע עד כמה הוא יכול להחשיב את בית היתומים כבית. הוא גר שם כל חייו, ומרי התייחסה לכל היתומים כאל הילדים שלה, אבל זה עדיין לא היה מקום שהוא הרגיש בו שייך, או חלק ממשפחה. היחיד שהיה לו שם זה לוקאס.
"טוב, תעשה מה שבא לך," אמר ג'וני לפני שהשתחרר מהאחיזה של לוקאס והלך בעקבות אמה. לוקאס נראה כאילו הוא רוצה להגיד משהו, אבל בסוף רק נאנח והלך אחרי חברו.
YOU ARE READING
החותם המשולש | פאנפיק על פרסי ג'קסון
Fanfictionחצוי שנולד בשביל להרוס, בן תמותה שנולד בשביל לתקן, ומפלץ שנולד בשביל למות. ג'וני אף פעם לא היה שייך לשום מקום. לא היה לו בית, לא הייתה לו משפחה, ואפילו בבית היתומים הוא תמיד היה הילד המוזר וחסר העבר. אבל כל זה היה לפני שהוא הגיע למחנה החצויים, מחנה...
