החותם המשולש | פאנפיק על פרסי ג'קסון

חלק ראשון - פרק 4

כשהם הגיעו לבית הגדול, חיכה להם נער בכניסה. הוא היה נמוך עם שיער חום מתולתל, וקם כשהם התקרבו. ג'וני הבחין בהפתעה שהיה לנער הזה קרניים קטנות ורגליים של תיש.

"מר טומנוס," מלמל ג'וני. לצידו לוקאס עשה פנטומימה של הקאה. הוא שנא את הסרטים של נרניה.

מר טומנוס נראה מבולבל. "מי זה מר טומנוס?"

אמה נופפה בידה בביטול. "אנדרו, אלו ג'וני ולוקאס, הם חדשים. ג'וני ולוקאס, זה אנדרו. הוא סאטיר."

"איך זה הגיוני?" שאל ג'וני. ברור, אמה סיפרה להם כבר את כל הסיפורים המדהימים האלו על אלים וחצויים, אבל עד אז הכל היה נראה נורמלי. היה אז קל להאמין שכולם פשוט משוגעים.

עכשיו ג'וני נהיה משוגע ביחד עם כולם.

"סאטירים עוזרים במחנה. לרוב הם אלו שמביאים לכאן חצויים חדשים," הסבירה אמה, ואז הסתכלה באוויר בהרהור. "אני עדיין מופתעת שלכם לא היה סאטיר כשהגעתם הנה."

אנדרו התעלם מכל השיחה, והצביע על ג'וני. "אין לו ריח של חצוי."

לוקאס נראה מזועזע. "ולי יש?"

"אל תהיה מגוחך," אמרה אמה, "ברור שהוא חצוי."

אנדרו קימט את מצחו בבלבול. "אבל אין לו-"

"אני יכול לדבר עם עצים," ציין ג'וני אוטומטית. הוא אפילו לא ידע למה הוא הרגיש את הצורך להוכיח לתיש הזה שהוא חצי אל - מה שג'וני בהחלט לא רצה להיות.

"אתה בטוח?" שאל הסאטיר.

"יאפ," ענה לוקאס במקום חברו. "הוא לא הפסיק לדבר איתם כל הדרך הנה."

אנדרו עדיין נראה מבולבל, אבל אמה דחפה את ג'וני ולוקאס לתוך הבית לפני שהוא הספיק להגיד עוד משהו. חבל, הוא היה נראה כמו בחור די נחמד.

"ברוכים הבאים לבית הגדול," הכריזה אמה, ונכנסה לאחד החדרים. ג'וני ולוקאס נכנסו אחריה, למרות שלוקאס עדיין היה נראה ממורמר.

בפנים ישב גבר ושתה מפחית של דיאט קולה. אם ג'וני היה צריך לתאר אותו במילה אחת, הוא היה קורא לו שמן.

כן, ג'וני אף פעם לא היה טוב בתיאורים.

לוקאס בחן את האיש בעיניים מצומצמות. "אולי זה מוקדם מדי להחליט, אבל אני לא חושב שאני אוהב את הבחור הזה." הוא פנה אל אמה. "זה כירון?"

אמה הנידה בראשה. "אבל אל תעליב את מר ד'. הוא יהפוך אותך לדולפין."

"אני בספק," אמר לוקאס.

מר ד' פנה להסתכל על לוקאס, ועיניו נצצו בהתרגשות. "רק בגלל שאתה חלש, ילד, לא אומר שאני לא אעשה את זה."

לוקאס הסמיק בזעף אבל לא ענה.

"כירון לא כאן?" שאלה אמה באכזבה.