ג'וני זכר את אמה אומרת משהו על זה שיש מפלצות ביער. זה לא עצר בעדו מלברוח לשם בכל מקרה.
הוא הרגיש את הבטן שלו מתהפכת בכאב בזמן שהוא פילס את דרכו בין העצים. הוא אפילו לא ידע למה הוא מרגיש כל כך גרוע. עד לפני שבוע הוא אפילו לא ידע שאלים קיימים, למה פתאום אכפת לו כל כך מזה שהוא לא חצוי?
אולי בגלל שהם גרמו לו לחשוב שהוא משהו שהוא לא. או אולי בגלל המבטים שהוא קיבל משאר החניכים כשדמטר ונמסיס נעלמו. הוא שנא להיות במרכז תשומת הלב.
בסופו של דבר הוא התיישב מתחת לשני עצים גבוהים וקבר את הפנים בברכיים. לאף אחד לא אכפת מזה שהוא ברח, אחרת כבר היו באים אחריו. לא אכפת להם ממנו, כי הוא בסך הכל בן תמותה מוזר שלא חשוב לאף אחד.
פעם נוספת הוא תהה לעצמו למה כל כך אכפת לו מזה שהוא לא חצוי.
ג'וני הושיט יד ונגע בדשא בעדינות. דמטר, הא? מעניין מה הוא יכול לעשות עם הכוחות של דמטר, אלת הצמחים... זה נשמע מטופש.
הוא עדיין עומד לישון עם לוקאס בביתן הרמס? או שאולי הוא ישן בכלל בביתן של דמטר או נמסיס? אבל איזה מהם? או, מה שכנראה נכון, הם בכלל לא רוצים אותו יותר במחנה והוא לא ישן בשום מקום.
נו, טוב. זה לא שהוא מאשים אותם. בטח לוקאס ישמח לשמוע שהם עוזבים סוף סוף.
ואם כבר מדברים על החמור...
"ג'וני?"
ג'וני הרים את ראשו ופגש בעיניים הכחולות של לוקאס. הוא הביט מאחורי כתפו של חברו, אבל לא היה שם אף אחד. ג'וני לא ידע למה הוא קיווה למצוא שם את אמה.
"מזל טוב," מלמל ג'וני באומללות. "אנחנו חוזרים הביתה."
"באמצע הלילה?" לוקאס נשמע מזועזע. "אתה מטורף?"
ג'וני לא יכל שלא לגחך. לפחות לוקאס מתייחס אליו כמו תמיד, ולא חושב שהוא מוזר או משהו.
הוא צפה בחברו כשהוא התיישב לצידו של ג'וני. לוקאס אף פעם לא אהב לשבת על הרצפה, או על האדמה. הוא זז בחוסר נוחות לפני שהצליח להתמקם ונעץ את עיניו הכהות בג'וני. "זה באמת מפריע לך כל כך?"
ג'וני משך בכתפיו. הוא ידע שזה מטומטם, ולכן העדיף לא לענות.
"אם הייתי במקומך," המשיך לוקאס, "היה מפריע לי יותר העובדה שהביכו אותי בפומבי. ולא שחבורה של מטורפים הם לא ההורים שלי."
ג'וני דחף אותו את המרפק. "איך אתה עדיין חי עם כל הזלזול הזה?" הוא שאל בצחוק.
לוקאס הוציא לו לשון, וכמעט נפל הצידה כשג'וני דחף אותו בחוזקה. לוקאס צחק וניקה לכלוך בלתי נראה מכתפו.
"לך לא אכפת מי ההורה האלוהי שלך?" שאל ג'וני בשקט.
החיוך נמחק מפניו של לוקאס. הוא נשאר שקט במשך זמן כל כך ארוך, שג'וני כבר היה בטוח שהוא לא עומד לענות, אבל אז הוא פתח את הפה. "אני יודע כבר מי ההורה האלוהי שלי."
YOU ARE READING
החותם המשולש | פאנפיק על פרסי ג'קסון
Fanfictionחצוי שנולד בשביל להרוס, בן תמותה שנולד בשביל לתקן, ומפלץ שנולד בשביל למות. ג'וני אף פעם לא היה שייך לשום מקום. לא היה לו בית, לא הייתה לו משפחה, ואפילו בבית היתומים הוא תמיד היה הילד המוזר וחסר העבר. אבל כל זה היה לפני שהוא הגיע למחנה החצויים, מחנה...
