אני לא טובה בתקציר אבל....
פרסי אחרי כל הסדרות- פרסי ג'קסון, גיבורי האולימפוס, גורלו של אפולו ומגנס צ'ייס
והארי בשנה החמישית.
מה שגם ג'ייסון לא מת, או נפרד מפייפר.
מקווה שתהנו
אחרי שכולנו התארגנו הלכנו למחנה להביא עוד דברים שחשובים לנו וגם עוד אמברוסיה, נקטר, חרבות, פגיונות ועוד, וחזרנו שעה לפני שהם במסע צללים עם ניקו, אחרי שוויל הכריח אותו לאכול קצת אמרוסיה אמא שלי שאלה "פרסי אני יכולה לדבר איתך?" "ברור" אמרתי בגלל שאמא שלי נראתה לחוצה קצת, הלכתי איתה למטבח והיא אמרה לי "פרסי, אני רוצה לספר לך משהו, בבקשה אל תשנא אותי אחר כך" "ברור שאני לא אשנא אותך, מה את רוצה לספר" אמא שלי אמרה בבת אחת "יש לך אחות" "אז למה היא לא כאן איתי? למה הייתי צריך לעבור את כל הילדות שלי לבד, את המחנה, המפלצות, המסעות?" שאלתי אותה מנסה לא להתעצבן "לא הייתם לבד כל הזמן, הייתם ביחד עד גיל שנתיים, וזאוס גילה ואמר לנו או שהוא יהרוג את שניכם או שנפריד אתכם" היא אמרה וראיתי שהיא מנסה לא לבכות אז חיבקתי אותה ואמרתי לה "זה בסדר, אבל איפה היא עכשיו? איפה היא הייתה עד עכשיו? ברחובות? בבית יתומים?" "ברור שלא! היא נמצאת אצל חבר שלי מארץ אחת שקוראים לה... ישראל? נראה לי" "הארצות העתיקות" אמרתי בבהלה "מה? מה קרה? למה אתה מבוהל?" "אף חצוי לא שורד כמעט שם" אמרתי "פרסי אל תדאג, אני מבקרת אותה פעם בשנה, וזיו יודע על המפלצות והכל" "זיו?" "זה שם מוזר, אבל נפוץ באוד באזור שלהם" "ואני אמרתי לך את זה בגלל שאתה תפגוש אותה בבית ספר" הוא קפא "איך?" "אני אסביר לך... זה מתחיל ככה....
סאלי בדיוק שמעה שפרסי נעלם ממחנה החצויים, פתאום משום מקום באמצע היום דפקו בדלת סאלי פתחה וראתה זקן נחמד אבל הוא מתלבש מוזר: הוא לבש שמלה ארוכה והייתה לו גלימה, בשמלה היו לו שני כיסים, הזקן היה גבוה וגופו היה צר, האצבעות שלו היו ארוכות הוא שיחק במקל איתן, הוא היה דומה כל כך ל... "אתה מרלין?" "מרלין?" הוא שאל בחיוך "מארתור והחרב באבן" היא ענתה "לא אני לא המרלין שאת מכירה, קוראים לי אלבוס פרסיוול וולפיק בריאן דמבלדור, ובאתי לדבר איתך על ביתך, ליאונה ג'קסון" ברגע שהיא שמעה את השם היא לקחה אגרטל "תתרחק ממנה או שאני אשבור את זה על הראש שלך, מה אני כבר לא יכולה לראות מפלצות " היא מלמלה לעצמה את החלק האחרון "לא מיס ג'קסון, אני יודע עליה, על החצויים, ואני יודע שמסוכן לה להישאר בישראל" למה?" היא שאלה בחשש, "בגלל שזו עיר שמקורבת ליון, אתונה והאזור של יוון שורץ מפלצות בגללן שזה האולימפוס המקורי, ואני מציע לך שהיא תעבור לבית הספר שלי, זזה פנימייה, מפלצות לא יכולות להיכנס כמו במחנה החצויים, ואני לא יוציא אותה, בתנאי שהיא תפקח עין על ילד שמסוכן לא אבל הוא לא יודע את זה כי זה מסכן אותו עוד יותר" אם היא תסכים אתה יכול לצרף אותה אבל אתה יודע שלרוב החצויים יש דיסלקציה והפרעות קשב וריכוז" "היא כבר הסכימה אבל בתנאי שאת תסכימי, וזה לא יפריע לה, רוב השיעורים מעשיים, ואלה שלא אני אסביר למורים" "איזה בית ספר זה? איך קוראים לו? איפה הוא נמצא אם לא בישראל?" "הוא נמצא באזור סקוטלנד, קוראים לו הוגוורטס והוא בית ספר לקוסמים" "קוסמים? היא חצויה" "לחצויים יש את הכח של לקוסמים פלוס המתנות מההורים שלהם" "אז בסדר, היא יכולה" סאלי אמרה "נראה לי שאני אלך עכשיו" דמבלדור אמר "רגע! תקח לדרך" סאלי דחפה לו לידים צלחת עם עוגיות כחולות
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"תודה רבה, היה נעים לפגוש אותך סאלי" הוא אמר ונעלם.
"זה הכול" אמא שלי אמרה ורגע לפני שהיא חזרה לסלון שאלתי אותה "איך קוראים לה?" "ליאונה, אבל מי שקרוב לה קורא לה לין" ויצאה לין, אני אמצא אותך ואהיה האח שלא היה לך.
