חשוב לציין לפרק- מי שמדמיינת את ניקו כבן אדם רזה וקטן חיה בסרט, כתוב בספר שהוא התחיל להתאמן ולאכול יותר על הספינה ארגו ||, אז אני מדמיינת אותו כנמוך קצת מווילי שלנו (כלומר בגובה נורמלי, כי אני מדמיינת את ויל כזה מטר 78-79 , אז הוא מטר 74 - מטר75).
נ.מ אף אחד
"גיני והרמיוני! חכו ממש כאן" פייפר אמרה בכעס
"זה היה ממש לא אחראי הרמיוני"
"למה בכלל הלכתן לעיר המוגלגית?" אנבת' שאלה
"אני רואה שהתחלתם להתרגל לשהותכם כאן" הרמיוני סיננה מתחת לאפה
"למה לא הייתן אומרות לנו לבוא? טוב לפחות לי, אני יודע שהשאר פחות מגנ-" "ליאו!"
ליאו עיסה את כתפו הכואבת ממכתה של קליפסו
"לפחות הייתם מודיעים לנו לפני, העיר מסוכנת אתן יודעות" וויל אמר בדאגה
"פרסי אתה לא דואג?"ג'ייסון שאל בתמהונות
"נאא הם היו עם אחותי, לא היה קורה להן כלום" פרסי הניף את ידו בביטול
"קודם כל, נפגשנו עם כולכם רק לפני כמה ימים, למה אתם חושבים שאתם יכולים להיות ככה?" הרמיוני "ככה איך" "שתלטנים"
ודבר שני, למה אתם צועקים רק עליי? ג'יני קורה לזה בדיוק כמוני"הרמיוני
"לג'יני יש בעיות אחרות" הם פנו לראות את ג'יני מדברת עם ניקו
"היא עם ניקו"
"תאמיני לי שזה הרבה יותר גרוע ממה שקורה לך עכשיו" פרסי לחש לה
"הוא מפחיד" פייפר אמרה
"מלך הרחמים העצמאים" לחש ג'ייסון
"מאסטר ההאשמות" לחשה הייזל
"ברצינות, הבחור הזה מפחיד אפילו אותי" הצטמררה קלאריס
"זהו ניקו"
"בנו של האדס"
"אני מצטערת, אני באמת מצטערת" ג'יני אמרה בחרטה
"אוקיי" ניקו השיב
"הייתי צריכה לומר לכם שאנחנו הולכות" ג'יני אמרה בניסיון להוציא ממנו יותר ממשפט
"נכון" הוא אמר ב'אדישות'
"אבל היא באה בהפתעה ו- ניקו? אתה קצת מלחיץ אותי" ג'יני אמרה בחשש שיתפרץ עליה, כמו שכל האחים שלה עשו כשהיא עושה דברים כאלה.
"ג'יני"
"מה?" היא אמרה בחשש
הם היו שקטים לדקה עד שהיא שאלה אותו בחשש
"אתה לא תעשה לי שיחות עכשיו כמו שאר האחים שלי בניסיון 'לחנך אותי', נכון?" בבקשה שלא התפללה בשקט
"אני בסדר"
"אתה בסדר?" ג'יני אמרה באי אמון
"כן, באמת שכן, אני פשוט צריך קצת זמן לחשוב על זה" הוא אמר לה ברוגע, נתן לה נשיקה קלה על הלחי והלך לכיוון פארק השעשועים שהיה מולם.
היא נשארה לעמוד שם עד ששמעה את ויל קורא "ניקו!"
הוא עצר לידה מתנשף, והיא הסתובבה כדי לראות את פניו הוא אמר לה "חייבלזוזלניקו" והמשיך לרוץ לעברו.
נ.מ ויל
כשראיתי שהוא הולך למקום אחר מהבית התחלתי לרוץ בגלל, ובכן-אם מישהו עם התקפי חרדה (אנחנו מדברים כאן על ניקו, אני ברור, נכון?)
ולהמשך... אם הוא הולך למקום מבודד, זה אן שהוא הולך לעשות את המסע צללים שבפירוש לא הסכמתי לו או שהולך להיות לו התקף חרדה, ואני מנחש שהתקף חרדה, כי למרות שאני צועק לו לא נראה שהוא שומע אותי.
"ניקו- היי ניקו" תפסתי אותו בכתף והוא הסתובב אליי, לרגע אחד הוא והסתכל עליי במין אדישות כזו, בשנייה הבאה הוא פרץ בבכי, מיהרתי לחבק אותו, חיממתי את עצמי בשבילו כי הוא היה קפוא והסטתי את כל הדמעות מפניו ולחשתי לו שהכל יהיה בסדר.
כשהדמעות הפסיקו לרדת הוא התחיל לצחקק
"שכחתי שיש לך את היכולת הזאת גם כשאתה ער" כשהבנתי שהוא דיבר על היכולת שלי לחמם אנשים ניסיתי להסתכל עליו במבט הכי קר שלי ובתגובה? הוא כבר צחק בקול
"ניקו! זה לא מצחיק" אמרתי
"נו באמת ויל, אני יכול לראות את החיוך שלך מתרחב" אה, הוא ראה את החיוך שלי? אז עמדתי מהספסל שישבנו בו והסתובבתי עם הגב אליו
"ויל מה אתה עושה?" הוא שאל אותי ועניתי לו
"אמרת שראית את החיוך שלי מתרחב אז הסתובבתי"
"למה?" הייתי בטוח שאם אסתובב אני אראה אותי נחנק מצחקוקים אילמים
"לא מגיע לך לראות את החיוך שלי, אני כועס עליך"
יכולתי להרגיש את החיוך שלו כשהוא קם וחיבק אותי מאחור, היה לי חם, ממש חם, הרגשתי את הידיים שלו שנגעו לי במותניים ואת הנשימות שלי
"לא מגיע לי לראות אותך?"
"לא" המשחקים שלו לא יעבדו עלי
"ולא לראות את החיוך המתוק שלך? לא לראות את הגוון האדום שמכסה את הפנים שלך? לא לראות את העיניים שלך?" הוא הצמיד את הפנים שלו לגב שלי והרגשתי את הידיים שלו מתהדקות, הרגשתי שאם אני לא אסתובב אליו עכשיו אני עומד להתעלף, אז ניסיתי להשתחרר אבל הוא לא נתן לי
"טוב אני הולך לראות את זה בכל מקרה" הוא הסתובב כך שעמד מולי ונישק אותי
YOU ARE READING
הארי פוטר ופרסי ג'קסון, בן פוסידון, מושיע האלים ונכד וולדמורט
Fantasyאני לא טובה בתקציר אבל.... פרסי אחרי כל הסדרות- פרסי ג'קסון, גיבורי האולימפוס, גורלו של אפולו ומגנס צ'ייס והארי בשנה החמישית. מה שגם ג'ייסון לא מת, או נפרד מפייפר. מקווה שתהנו
