נ.מ: ליביוס
''ערפד מטומטם!!"
''בייבי תרגע אני בטוח שזה לא כזה נורא" אמרתי ברוגע ולבשתי את מכנסי... שוב
''קל לך להגיד!! אתה יכול ללכת!!!! ערפד חרמן תלמד לשלוט בעצמך'' רין מלמל בכעס לבש את השורט השחור שלו וחולצה לבנה גדולה
"סליחה... אבל זה לא אשמתי, התחת שלך נראה כל כך טוב במכנס הזה-"אז הייתה צריך להוריד את המכנס לזיין אותי??!!!" הוא קטע אותי בעצבים
"בדיוק" חייכתי והעברתי את אצבעותי בשערי
"בוא" רין פקד ואני הלכתי לכיוונו
אני אוהב שהוא מחליט עלי לא יותר מידי כמובן אבל זה מראה לי שגם הוא רוצה אותי ואני אוהב לשמוח את הפרינססה שלי גם אם אני צריך להרגיע את האגו שלי בשביל זה
"מה?" עמדתי מולו והוא יסתכל עלי במבט כועס
"מה מה? אני לא יכול ללכת בגללך אז קח אחריות ותרים אותי לאוטו" הוא אמר ונופף בידו בהתנשאות
ואני הרמתי אותו לאוטו
הנסיעה התחילה ואני בהיתי בו בחיוך
"מה?" שאל רין והתפתל במושבו
"אתה יפה" אמרתי מעופנת מיצירת האומנות שמולי
"וחכם וסקסי ומדהים ואכפתי ומתחשב, אני, אני באמת אוהב אותך" מלמלתי את המשפט האחרון כמעט בלי קול
"גם אני אוהב אותך" רין לחש
קמתי ממושבי וחבקתי אותו
"תודה" הוא לחש לי ואני רק התאהבתי בו יותר כל רגע ורגע
התיישבתי לידו החזקתי את ידו ופזרץי אליה מליון נשיקות
לא עברו 5 דקות והרגשתי את ראשו של רין נשען עלי
הוא נרדם
חייכתי ונתתי לשינה עמוקה לקחת גם אותי
-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
ריח עז של דם נכנס לנחירי
פתחתי את עיניי במהירות הייתי בחדר לבן מחובר לצינורות כאשר ראשי ועדי הימנית חבושים
עם ידי השמאלית הורדתי את התלבושות והמכשירים שהיו עלי קמתי מהמיטה במהירות
ראשי כאב
בדרך יצאה מהחדר ראיתי תמונה של יד שבורה
היד שלי אני מניח
כמובן שעכשיו היא בסדר הגוף שלי מרפא את עצמו מהר יותר משל בני אדם אז זאת לא היתה בעיה
יצאתי מהחדר והתחלתי ללכת בין החדרים עד שנגשה אלי אחות
''אתה צריך עזרה~" היא שאלה בקול סקסי לפחות זה מה שנסתה אבל היא סתם נשמע יותר כמו עורב צרוד
''איפה רין?" שאלתי בקול נוקשה
"רין? אתה מתכוון לילד שהיה איתך באוטו?'' הנהנתי
''הוא בחדר מספר157 אבל אסור להכנס לשם בנתיים הרופאים עד בודקים אותי,.... אז בנתיים אנחנו יכולים לשחק קצת~ כדי שלא תשתעמם" היא אמרה והבליטה את החזה שלה גלגלתי עיניים והתחלתי לחפש את חדר 157
עברו כמה דקות והייתי מול החדר עמדתי לפתוח את הדלת אבל היא נפתחה לבד וכמה רופאים יצא מהחדר
הרופא האחרון עצר ליפני
"אתה מכיר אותו?" הוא שאל ואני הנהנתי
''אני החבר שלו" אמרתי בקול אחרי שראיתי רופא אחר שעבר ליד הדלת ושלח מבטים לרין
"לצערנו ראשו של חברך נפגע קשות מבפנים הוא בנתיים בקומה, שהוא יתעורר יש מצב שהוא יחזור לתפקד כרגיל אבל יכולות להיות לו עוד בעיות" הרופא אמר ויכלתי כבר להרגיש את הדמעות בעיניי
"ממתי הוא יתעורר?" שאלתי ובלעתי את רוקי, מפחד מהתשובה
''הוא יכול להתעורר מחר או לא בכלל, אנחנו לא בדיוק יודעים הוא נפגע קשות''הרופא אמר והנהנתי הוא הלך ואני נכנסתי לחדר ונתתי לעצמי להתפרק שם בכיתי עד שעיניי שרפו
רק לפני כמה שעות הוא חייך עלי ואמר לי שהוא אוהב אותי ועכשיו יש מצב שאני העבד אותו לנצח
אני לא יכול לאבד אותו
הוא הכול בשבילי
אני כבר לא זוכר איך חייתי לפניו הכל היה כל כך.... רגיל משעמם
לא זה לא יכול להיות
הוא התעורר
הוא חייב
-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-&_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
בבקשה על תשנאו אותי
בכל זאת זה היום הולדת שלי אז מזל טוב לי:)
איך עבר עליכם היום ( אני יודעת שהוא לא נגמר)
YOU ARE READING
u hate me and that's why I love you
Vampireגמור -_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_&-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_- ליביוס ג'ון הוא ערפד טהור בן 18.5 הוא קר וחזק רוב האנשים מפחדים ממנו, אחרי הכל הוא שליט הערפדים הבא, אבל יש גם אנשים שחולמים אליו בלילות , על עינו הכחולות, על שערו הכה ועל גופו המושלם. אהההה...
