{ארבע חודשים אחרי כי אני עצלנית(:}
נ.מ: ליביוס
זרקתי אגרטל זכוכית גדול ואחר כך את השולחן הגדול שישב עליו עיניי שרפו שרפו מדמעות ודפקתי את ראשי בקיר ביאוש והפלתי על ברכי
עברו כבר ארבע חודשים שבוע יומים וחמש שעות.
ארבע חודשים שבוע יומים וחמש שעות שאני בלעדיו
סיימתי כבר את הלימודים ועברתי לארמון שלי ושל משפחתי
העברתי איתי את כל החפצים שהיו לי בפנימייה אבל כבר אי אפשר להריח את הריח שלו שכל כך אהבתי
אני כועס על עצמי
אם הייתי מגן אליו בגופי זה לא היה קורה
אם הייתי נוהג בעצמי ולא הנהג זה לא היה קורה
אם לא הייתי מציע שנפגוש את הוריי זה לא היה קורה
הבטחתי לעצמי שאני אגן אליו
שאני ישמור עליו כמו ששומרים על בובת שבירה
שאני יביא לו את העולם אם רק יבקש
שאני אתמוך בו ותמיד ההיה שם בישבילו
אבל עכשיו יש מצב שאני לא אראה יותר את חיוכו היפה שממיס את ליבי הקר
הרסתי אותו.
ההכתרה שלי היתה אמורה להיות לפני חודש אבל אמא שלי בטלה אותה כי היא אמרה שאני צריך עוד זמן
בולשיט
מאז שהוא לא פה אני צורח אל המשרתים לא יוצא לראיונות טלוויזיה ובכללי לא עושה משהו בשביל משהו אחר
אני לא יודע מה לעשות עם עצמי
הוא היה שם תמיד אני כבר לא זוכר איך חייתי לפניו אני צריך אותו
את הקול שלו את החיוך שלו את הנוכחות שלו יותר מרק לשבת לידו בלי אפילו להרגיש את חום גופו הממכר
אני לא יכול יותר אם זה
אני לא יכול להרדם בידיעה שהוא לא בסדר אז אני שותה כל לילה עד שאני נרדם או מתעלף מה שבא קודם ויש הרבה לילות שאני פשוט לא ישן
אני קם כל בוקר למיטה רקה וזה משגע אותי
ידעתי שאני צריך אותו אבל לא ידעתי כמה
אני ערפד אז חוסר שינה לא עושה נזק רציני הוא רק מחליש אותי
אז זה אני עכשיו
שערי מבולגן ומלא קשרים, מתחת לעיניים יש לי עוגולים שחורים גדולים, אני חיוור אבל בכל זאת אני עומד מול המראה בחליפה שחורה ומתכונן להעתקה שלי
זה לא היה אמור להיות ככה
הינו אמורים להיות ביחד אבל אני הרסתי הכל
"ליבי מותק אתה סיימת להתארגן'' אימי שאלה מחוץ לדלת ואני יצאתי אליה
הסתכלתי אליה בלי לומר דבר והתקדמנו לעבר אולם הנשפים.
עברו ארבע או חמש שעות וכבר המלכתי אבל רין היה הדבר היחיד שחשבתי אליו
בזמן שישבתי על כיס המלכות ו''הקשבתי'' לברכות של אנשים חשובים הרגשתי את הטלפון שלי רוטט
הוא המשיך לצלצל אבל התעלמתי
טוב לפחות ניסיתי אבל אחרי 10 דקות של בזזזזזז בזזזזזז התחלתי להשתגע
הוצאתי את הטלפון מכיס שבמכנסי וצמרמורת עברה בגופי שראיתי מי מתקשר
עניתי במהירות והצמדתי את הטלפון לאוזן, לא עיניין אותי שזה רושם רע ושזה לא מכבד
"הלו" ברגע ששמעתי את הקול הרך והממכר הזה קמתי מהכיסא ורצתי בכל רכבי הארמון עד שהגעתי למרפאה שבניתי שם בשביל להיות בטוח שהוא נשאר קרוב אלי
פתחתי את הדלת רצתי וחבקתי אותו
את רין
התגעגעתי אליו כל כך
אל הריח שלו
אל העיניים שלו
אל חום גופו
אל מרקם עורו
אל השפתיים העסיסיות שלו שסוף סוף היה להן צבע
חבקתי אותו חזק אבל יכלתי להרגיש דמעות מציפות את עיניי כאשר אמר ארבעה מילים
''בליחה אבל מי אתה?''
YOU ARE READING
u hate me and that's why I love you
Vampireגמור -_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_&-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_- ליביוס ג'ון הוא ערפד טהור בן 18.5 הוא קר וחזק רוב האנשים מפחדים ממנו, אחרי הכל הוא שליט הערפדים הבא, אבל יש גם אנשים שחולמים אליו בלילות , על עינו הכחולות, על שערו הכה ועל גופו המושלם. אהההה...
