הכל מתחיל ונגמר בשמלה אדומה

פרק 3-אפריל

טוב הנה הפרק באיחור של יומים :) ,
אם אתם אוהבים את הפרק או את הסיפור תלחצו בבקשה על הכובב זה נורא עוזר לי:)!
——
היא הוציאה אותי מהחדר שלו , מי זו?
היא נראת בת גילי , אולי זו טניה?
״בואי תשבי בשולחן , אני אכין לך תה״
אני נכנסת למטבח , הוא בעיצוב קלאסי מודרני , ממש יפה . אני מתיישבת בשקט , מה עברתי הרגע? מה הוא ניסה לעשות? כלכך הרבה מחשבות ואפס תשובות.
״היי , אני טניה , אחותו התאומה של ליאם״
בינגו.
״למה הלשנת עליי ועל ליאם? את יודעת לכמה צרות יכולתי להכנס בגללך?״
שאלתי , ובתוך תוכי ידעתי שאני האשמה , היא רק ראתה מכות וקראה למנהלת , אבל לא עיינין אותי , התעסקתי עם עובודת בשטח .
אני הרבצתי לו כי הוא לא הכניס אותי לשירותים , אילו הוא כן היה נותן לי להכנס , לא היה קורה דבר שכזה .
״אני לא ממש חשבתי , באותו יום רבתי עם ליאם פיצוצים , אני מתנצלת לא התכוונתי חלילה לפגוע בך״ אמרה ,
״אבל פגעת.״
אני כלכך כועסת .
זעם מתפרצץ בי , אני רוצה ללכת ולצעוק על כולם . זה לא פייר , רק רציתי לחיות פעם ראשונה בחיים שלי .
״שוב , אני מתנצלת״ , ״ליאם יודע? , סיפרת לו?״ שאלה אותי ,
״לא״
כמה דקות שתיקה עברו ביננו .
״הוא אנס אותך?״
״את נורא ישירה״ מילמלתי בשקט
״ולא״ הוא רק נישק אותי בכוח והכאיב לי אבל חדירה לא הייתה שם .
״אני מצטערת״
אני יודעת שהיא מצטערת אבל זה ממש לא עוזר לי. אני מרגישה כלכך פאקינג בודדה . רק ניסיתי להתחבר לאנשים , באמת השדלתי לא לעשות צרות , אבל שוב . הנה אני .
״תודה טניה אני זזה הביתה״
אמרתי וישר קפצתי ולקחתי את החפצים שלי .
ועפתי , טסתי הביתה . לא הסתכלתי לאחור . השעה הייתה כבר 20:00 , התחיל להחשיך .
——-
״מה קרה נסיכה?״ סבתא שאלה אותי.
אני פה אצלה , אני תמיד אצלה . היא מצילה אותי , בכלכך הרבה דרכים.. היחידה שלא עזבה אותי , היחדה שהייתה שם, היחדה . שאמא לא תפקדה סבתא הייתה באה לעזור , היא החברה הכי טובה שלי,
״אני״ אני מנסה לדבר , אבל אין בי כוחות.
״סבתא נמאס לי
כלכך נמאס לי מעצמי , מהסביבה , מהשכונה , מהאנשים , מהכל , אני באמת כלכך מותשת .
אני מנסה כלכך הרבה לעבור את זה . כלכך . וזה אף פעם לא עוזב אותי ,
כל פעם אנשים רוצים אותי בגלל הגוף שלי , אנשים לא מעוניינים בנפש של אפריל , אני כלכך שונאת להיות בחורה . הלוואי ויכלתי להיות בן״
עמדו דמעות בעינה , סבתא אל תבכי , אני כאן ,
״סבתא הוא ניסה לאנוס אותי.״
היא חטפה הלם. שוק.
היא היחדה שיודעת מה קרה בבית ספר הקודם שלי, היחידה .
״אפריל , אני מצטערת.״ אומרת עם דמעה על לחייה .
״אני מצטערת שלא הייתי שם
אני מצטערת שלא הגנתי עליך ,
אני מצטערת שאני לא כאן בשבילך , אפריל...
אני כלכך מצטערת״
והנה הלב שלי נשבר , זאת סבתא שלי , אני רק מביטה אלייה , ומחבקת אותה , נותנת לה חיבוק ארוך , של הכרת תודה ,
״סבתא , מבין כל האנשים בעולם לך אין על מה להתנצל״
״למייקל מגיע להתנצל
לרייצ׳ל והכלבות שלה מגיע להתנצל
לליאם מגיע להתנצל
לכולם מגיע להתנצל , אבל לא לך , את הראת שהעולם אכן טוב , שכן יש אנשים שאכפת להם.״
אני נושמת.
סבתא שלי טובה מדיי , לכולם.

הטלפון שלי מצלצל -
-מספר לא מזוהה-
״היי אפריל זה ליאם ,
אני ממש מצטער
אני מצטער על הכל , אפריל בבקשה תסלחי , אני חייבת להודות , את הבחורה הכי פאקינג יפיפיה שראיתי , אני רק מנסה להשיג אותך , חשבתי שתזרמי איתי , אני כלכך פאקינג מצטער , את יכןלה בבקשה לחזור אלי?״
בנוסף לזה יש גם 8 שיחות שלא נענו מליאם.

כנראה שהוא באמת רוצה שאני אסלח לו ,
שווה לי?

אני באמת רוצה , אני אנסה לדבר איתו , אולי כן שווה לי. אולי הוא יראה בי משהו מעבר לגוף שלי , זה הזמן להוכיח את עצמי.

״סבתא אני זזה הביתה ,
אני אוהבת אותך תמיד!״ אני אומרת ונושקת לה על המצח.

אני לוקחת את התיק שלי ויוצאת , הרחוב חשוך , השעה כבר 00:00 בלילה , מאוחר ממש .
אני מתחילה ללכת וכולי בפחד , לפתע אני שןמעת צליל של בכי , אני מתקרבת , ידוע לי שזה לא המעשה הכי חכם אבל מסקרן אותי .
אני בהלם שאני רואה את טניה הורלר , בוכה , באמצע רחוב , בשעה 00:00.

טוב אז סיימתי את הפרק הזה , ממש תודה לכן על הרצון לקרוא את זה , זה ככ לא מובן מאילו , תרשמו לי מתי אתן רוצות עוד פרק:)
ואם אפשר ללחוץ על הכוכב זה ממש ישמח אותי:) ,
יום מקסים לכולן❤️