נקמתה של ראקל

פרק: 3
ארטיום הניח את ידו על כתפיי. "אל תתאכזבי, תוכלי תמיד לפגוש את אביך בעתיד." לוחש באוזניי.
"כן אני יודעת."
יש לי הרגשה רעה ואין לי מושג אפילו למה, כאילו משהו גדול עומד לקרות.
ארטיום לחץ את ידי עם ידו ומקריב אותי אליו. "הכל כבר מוכן ומסודר אין סיבה לבזבז הרבה זמן, קדימה, שניצא?"
"כן!"
ויצאנו. " זה מדהים! האם ככה העולם נראה מחוץ להאחוזה!?" שאלתי נלהבת בעודי מביטה מסביבי.
"זה טוב כל כך!"
"כדאי שתשמרי את התלהבות שלך לאחר כך, כי יש עוד מלא מקומות שהייתי רוצה לקחת אותך אליהם."
"אז ברשותך, ארוסתי היקרה." אמר ארטיום, בעודו פותח עבורי את דלת המכונית. נכנסתי ולאחר מכן, ארטיום נכנס סוגר אחריו את הדלת, וידיו הונחה על הירכי.

מסיט את מבטו אליי בעוד, שידיו עוברה והונחה על לחיי.
"ארטיום, תבטיח לי שלא תגרום לי לבכות בעתיד, בבקשה תבטיח לי שלא תבגוד בי או תשקר לי."
"אני מבטיח", בעוד שהוא מזיז קבוצות שיער מאחורי אוזניי. "אני מבטיח, ראקל."
חיוך קטן יצא ממני..
~נסיעה~
פתחתי חלון, כשהאוויר קריר נשאף אליי, זה מרגיש כל כך מרענן וכל כך מציאותי. כל החיים שלי הייתי כלואה בתוך אחוזה ולא יכולתי לצאת ממנה, מאז שנולדתי, לא יכולתי לראות את העולם האחר מגבול האחוזה.
אבא תמיד אמר לי, שהעולם מאוד אכזר בחוץ ועדיף לי לא לדעת כלום ממנו, ולהישאר צייתנית ולא לעבור את הגבול שלי.
אבל, מה יכול כבר להיות מסוכן שם בחוץ? אבא בטח סתם מגזים, לפי מה שאני רואה כאן, העיר הזו נראת נהדרת. ממה כבר יש לפחד..?
"אכפת לך אם נעצור לפני?" שאל אותי ארטיום. 
״בסדר"
"אבל רק לאן אנחנו נוסעים? אם אפשר לשאול"
"יש לי פגישה חשובה. "
ארטיום החל לחנות את המכונית בחנייה, לאחר מכן ארטיום יצא מהמכונית, מתקדם אליי, פותח עבורי את הדלת. יצאתי מהמכונית בעוד שידי מונחת על ידו. הסטתי מבטי מסביבי, "רגע מה זה המקום הזה!?"