נקמתה של ראקל

פרק: 7
חודש עבר, מאז שאני מתגוררת בביתו של ארטיום.
הצלחתי ללמוד לקרוא ואפילו לכתוב.
למרות הכל, זה לא היה קל להתחיל הכל מאפס. אבל הצלחתי להתגבר על הכל, כמו גדולה.
12:00 בצהריים~
סגרתי את הספר האחרון להיום.
וקמתי מהכיסא, מתמתחת. "כל הגוף שלי, כל כך תפוס."
"אולי, אצא לאכול משהו".¿ יש כמה מטרים, מאפיה חדשה שנפתחה. כדאי, שאנסה אותה. 
התארגנתי במהירות.
זרקתי על עצמי, גופייה לבנה ומכנס עם משבצות בצבע לבן.

לאחר מכן, נעלתי עקבים אדומים, לקחתי תיק מפתחות
ויצאתי, מהחדר השינה.
יורדת במהירות בהמדרגות, ממשיכה לכיון היציאה.
"ראקל?"
לפתע, נשמע. 
מבחינה בארטיום, מתיישב על הספה, רגל על רגל.
עם כוס יין, על ידו.
"אתה, לא אמור להיות בעבודה?" שאלתי בהיסוס, בעוד שידי מונחת על ידית הדלת.
"למה?, תכננת לעשות משהו מיוחד היום?"
"לא, אני רק, עמדתי.."
ושתקתי, המומה לרגע, לפני שסיימתי את המשפט. ארטיום, קם מתקדם אליי.
"אם, אדע שזה גבר אחר¿ אני אלץ להעניש אותך כאן, ליידי קטנה". לוחש באוזניי.
דחפתי אותו ממני.
"שזה, לא יהיה הדאגה שלך.."
אמרתי, בחיוך מאולץ.
ממשיכה בדרכי.
וחוסם לי את הדלת עם ידו.
"אפשר לעבור? אני אחזור מהר.."
"את, לא יכולה לצאת מהבית היום!" אמר, בציווי.
"ולמה,לא? שכחת את ההסכם שלנו?" מרימה גבה.
ארטיום, ציחקק עם עצמו.
״את בהחלט נאמנה למילים שאני אומר!? את בהחלט, משהו מיוחד..."
"אתה!?, על מה אתה מדבר, אה!?"
ארטיום, תפס באגני.