היילי
אני מתעוררת ,מוקדם אני חייבת לתפוס טיסה לשיקגו אני יודעת שזה רעיון מטומטם אבל זה יום השנה של אבא ואני חייבת ללכת לקבר שלו להגיד לו שלא שכחתי שלא וויתרתי.
אני מגיעה לאחוזה שממנה ברחתי לפני חצי שנה בשקט .
אני לבושה כולי בשחור, יש לי הרגשה מוזרה כאילו עוקבים אחרי אבל האזור ניראה ריק אני נגשת לקבר השחור גדול שנמצא בחצר .
"אני אוהבת אותך ,אבא אני לא שחכתי אני אנקום. באתי להגיד לך שאני בת 20 היום ואני חופשיה טוב לי לשם שינוי " . אני משקרת אבל אני חייבת לו את זה.
לפתע אני שומעת צליל של הודעה שנכנסת לנייד ולי אין כזה. אני מניחה את הפרחים מושכת את הכובע של הקפוצ'ון ובורחת משם .
אני מגיעה לשדה והתחושה שעוקבים אחרי רק מתחזקת
המטוס ממריא יש לי שעתיים עד שאנחת הגוף שלי מותש אני נאבקת בעצמי שלא להירדם אבל השינה סוחפת אותי ואיתה הסיוט הכי גרוע שלי ...
"מי זאת אם לא הנסיכה הקטנה שלי ", אני שומעת את אנטוניו לפני שהחייל ששלף אותי מהמיטה זורק אותי על הריצפה ,
אני מרימה את עייני "אבאאא!" אני צורחת, "הכל בסדר יפה שלי " הוא משקר כולו מלא דם ידיו ורגליו קשורות לכיסא אני מתרוממת ורצה אליו ברגלים יחפות לפני שאני מספיקה להגיע אני מרגישה משיכה חזקה בשיער ואני נופלת לרצפה לרגליו של אנטוניו.
" נסיכה תורידי את החולצה שלך" הוא פוקד בטון קר אני מסתכלת על אבא שדמעות בעיניו והוא צורח "לא!"
"את רוצה שאבא שלך יחי נסיכה?" הוא שואל אותי "כן" הדמעות שלי עומדות לצאת אבל אני לא רוצה לבכות אני מורידה במהירות את החולצה.
"ילדה טובה"הוא אומר במתיקות מעושה וחיוך מזיוף "עכשיו ,תסתכלי עלי" אני ממהרת לעשות כמצוותו רק שאבא יהי בסדר אני חושבת "מהיום והלאה, בכל פעם שתסתכלי בעיניו של גבר כל שהוא" טאק "זה מה שתקבלי" הוא אומר בחיוך מרושע שניראה אמיתי כל כך ועיניו האפורות נוצצות גבי מתקמר אני מרגישה את השריפה במקום שבו השוט הצליף
"אני מובן?" עוד הצלפה אני מהנהנת הכאב מעוור אותי
"אני רוצה לשמוע מילים" אני שומעת את קולו של השטן.
"כן" אני אומרת מחזיקה את הבכי אני לא רוצה שיקרא לאבא משהוא אני יושבת על הריצפה מקופלת
"מהיום זה כן אדוני " אנטוניו פוקד ואני זוכה בהצלפה נוספת הדם מטפטף אבל לא אכפת לי אני לא אראה לו שכואב לי הוא לא יהנה מזה .
"היא בת 6 תעזוב אותה קח אותי " אני שומעת את אבא
"אני בהחלט אקח אותך " בום! הלב שלי עצר, "אבאא!" אני צורחת ורצה אליו הפעם הם לא מצלחים לעצור אותי, אני מטפסת עליו ומושכת אותו אלי " לא ,לא אבא אל תעזוב אותי!" אני ממרת בבכי כבר לא מצליחה להחזיק את הכאב בפנים .
"יפייפיה ,את היילי את הגורה הקטנה שלי, את זאבה! ואת תנצחי אני יודע "הוא לוחש לי במאמץ
"בבקשה" אני לוחשת "תסתכלי עלי" אני מהססת מפחד ממה שאנטוניו אמר "היי זה אני אבא , תסתכלי עלי גורה קטנה " אני מרימה את עייני אליו.
" תברחי מפה תשמרי על עצמך אני אשמור עליך מלמעלה יום הולדת שמח שמח קטנה..." החזה שלו הפסיק לעלות ולרדת עיניו התגלגלו לאחור
"הוא מת" אנטוניו אומר בקולו הקר
לאא לא לא....
"נוסעים יקרים נא להדק חגורות..." אני מתעוררת במהירות ומזדקפת בכיסא
השעה 6 בבוקר בעוד שעה אני צריכה להיות בעבודה אני מזדרזת לרדת מהמטוס תופסת מונית מגיעה הביתה ממש לכמה דק ויוצאת שוב אני רואה 3 בחורים הם עוקבים אחרי משיקגו אני חייבת להיזהר
אין לי זמן להתעסק בזה עכשיו אני רצה .
YOU ARE READING
The Dark Side Of Revenge
Romanceלכל נבל יש את הסיפור שלו את הסיבה לצד האפל שבו ואת הבן אדם היחיד שהנבל מראה לו את הצד המואר שלו אני נושאת צלקות צלקות קרב הקב של חיי הן לא דהות לא ניראה שהן יעלמו אי פעם הן לא הולכות להשתנות הן חלק ממני לעולם * מכיל תכנים מיניים הקריאה על אחריות הק...
