House Of Terror- The Massacre* הסיפור נכתב בעברית

חברים וותיקים- chapter 4

לפתע הרגשתי יד נוגעת בגבי.

" אדם , מה אתה עושה פה בכלל??" נרגעתי כשראיתי שזאת דנה , " מצטער , הייתי כלכך סקרן להיכנס לבית הזה שלא חשבתי על ההשלכות" עניתי לה , " מה את עושה פה בכלל??" , "עברתי פה ליד הבית וזיהיתי את האופניים שלך וכמובן שאני מכירה אותך וידעתי שנכנסת לפה." היא ענתה. ישבנו שם בשקט , לא רציתי לדבר על המקרה עם הטלוויזיה. " בא לך אולי ללכת לספרייה?" שברתי את השקט ששרר בחדר , " אני צריכה ללכת , אני הייתי בדרך לחברה , סליחה". היא ענתה בעצב וראיתי קצת מבוכה , ממה היא יכולה להיות מובכת? 

דנה הלכה ואני הלכתי לדרכי לספרייה.  אני ודנה תמיד היינו חברים , רק חברים , לא מעבר מזה , ואתם שואלים איך בדיוק אני יודע שהיא לא מאוהבת בי?  פעם אחת כשהיינו במסדרון של הבית ספר , דיברנו על כל מיני נושאים מעניינים כשלפתע עברה  ילדה מהבית ספר , קוראים לה ניקול ואני יודע את זה בגלל שהיא לומדת איתי בכיתת פיזיקה , דנה לא הפסיקה להביט בה , היא לפעמים אמרה שהיא הולכת להיפגש איתה בשביל לעשות עבודות , אפילו שידעתי שיש משהו מעבר , ידעתי שזה שהיא אמרה שהיא צריכה ללכת לחברה אומר שהיא בעצם הלכה אלייה .דנה לא אהבה לשתף את חיי האהבה שלה כמו שאני לא אהבתי לשתף את שלי. 

הגעתי לספרייה וראיתי את הספרנית יושבת וקוראת ספר , " שלום לך אדם , איך הוכל לעזור לך?" הספרנית שאלה אותי כשראתה אותי עומד בכניסה , " הגעתי לפה למצוא מידע , אני חושב שלכתבה קוראים הטבח בבית ברחוב שטיין 12?" , " אני חושבת שיש לי מקבץ כתבות כזה , אבל אף אחד לא העז להשתמש בו , הוא נבלע בארכיון , כדאי שתחפש שם , זה נמצא בחדר השמאלי בסוף המסדרון" הספרנית הסבירה לי. הלכתי לאותו החדר והתחלתי לחפש , 'שנת 1960 , טבח משפחת ג'רסון , משפחה בת 4 נפשות נרצחה באכזריות , הסיבה לרצח אינה ידועה , אין שום ראייה לרוצח'. "מוזר" חשבתי לעצמי , מצאתי עוד כתבה במאגר ' שנת 1980 הטבח הלא פתור מקבל תפנית מחרידה במיוחד , מומחה באונברסיטה המקומית טוען כי הטבח לא היה מעשה אדם או חיה' אחרי הכתבה הזאת ראיתי עוד כתבה ' שנת 1990 , שכנים הגרים בסמוך לבית מדווחים כי ראו את בני המשפחה דרך החלון , מטיילים ברחבי הבית ונעלמים אחרי שנייה בנוסף לדיווחים אלו הממשלה שלחה מספר בלשים לחפש ראיות ברחבי הבית , הממשלה דיווחה כי לא מצאו את אותם הבלשים, "הם נעלמו , ראיתי שבילי דם במעלה המדרגות , אבל לא היה שום זכר לגופות" אחד מחבריו של בלש מוסמך שנעלם , מספר'. רציתי לחקור קצת על ההיסטוריה של המשפחה , גיליתי שהאב היה רופא כירורג מוסמך בבית החולים המקומי והאם הייתה שחקנית קולנוע , הם התחתנו ועברו לבית הזה , נולדו להם שני ילדים , בן ובת. הם שלחו אותם לבתי הספר הטובים ביותר בסביבה , בסביבות שנות ה60 הם נרצחו, הבן והבת לא עברו את גיל הנעורים ומתו צעירים. יצאתי מהספרייה והלכתי לכיוון ביתי.

בדרכי הביתה נתקלתי במישהו  והדפים שהחזקתי בידיי נפלו על הרצפה, " תסתכל לאן אתה הולך , דפוק " הוא צעק אליי , " מצטער" אמרתי בזמן שאני מנסה להרים את כל הדפים , כשהרמתי את הדפים ראיתי את סיוון ,  " שיט , אני מצטער אדם , לא ידעתי שאתה נמצא פה" הוא אמר כשהוא הבין שזה אני , שרר בנינו שקט במשך מספר דקות , " אז מה אתה עושה , היית בספרייה??" הוא שאל כשראה את הדפים בידיי , " כן , הייתי צריך לבדוק משהו" , "תקשיב אדם , אני יודע שיצא לנו פחות לדבר ולהיפגש אבל אני רוצה שתדע שאני פה לכל דבר , אוקיי? " ,  הוא קטע את דבריי . " כן אני יודע , פשוט עכשיו אני בתקופה קצת פחות טובה , סליחה שלא יצא לנו לדבר" הסתכלתי בעיניו המלאות בדאגה , הוא התקרב לחבק ואותי ונהנתי לבקשתו , לאחר מספר דקות הוא עזב. המשכתי ללכת לכיוון הבית , מרגיש אשם ומפוחד.