#נקודת מבט - דנה #
" דנה , ארוחת הערב מוכנה" אמי קראה מלמטה.
" כן , כן אני מגיעה שנייה" .
" היי קנדיס , מה את עושה פה?" הופתעתי לראות את אחותי עומדת בכניסת הבית עם שקיות ותיקים.
אז כן יש לי אחות גדולה בשם קנדיס , היא לא נמצאת כמעט בבית בכלל וגם אם כן אז כנראה זה רק לכמה ימים. היא גרה אצל החבר שלה , שהיא אפילו לא מספרת את שמו.
" את יודעת באתי לבקר אותך ואת אימא ואבא".
" אממ קנדיס , השקיות קצת כבדות לי" שמעתי קול זר מאחורי אחותי.
" אימא , אבא , דנה , תכירו זה בן , הבויפרנד שלי" היא הצביעה לעבר גבר שנראה בסביבות גיל ה20 המוקדמות. יש לו שיער בלונדיני , עור בהיר ועיניים ירוקות.
" נעים להכיר אותך בן , אתה מוזמן להיכנס" אמי קראה מהמטבח.
" תודה רבה לך גברת תומפסון אך לא רק אני הגעתי , הבאתי את אחותי הצעירה אם זה לא טרחה" בן היסס.
" כמובן, שתיכנס , כל הנוסף הרי הוא משובח לא כך?" ניסתה אמי להרגיע את הגבר הלחוץ.
" היי , זאת אחותי הצעירה , ניקול" בן הצביע לעבר ..
ניקול????? ניקול האס , הילדה אולי ההכי יפה בבית ספר. ניקול האס הילדה שכל בן בשכבה רוצה להזמין למסיבה.
" אני משער שאתן בסביבות אותו הגיל אז כנראה שתסדרו" אמר בן.
" אממ היי ניקול"
" היי דנה"
______________________________________________________________________________
" אז זה חדר השינה שלך בעצם?" שאלה ניקול בהיסוס
" כן זה חדר השינה , הוא קצת קטן האמת אבל אני מסתדרת" השבתי בחיוך.
" הלוואי עליי חדר כזה , אני ובן לבד אז אין סיכוי שיהיה לי חדר כזה"
לבד?? חשבתי שלבחורה הכי יפה והכי מקובלת בבית חייב להיות בית חם ואוהב והורים אוהבים , אבל לא לכל נסיכה יש רקע טוב. אבל היא יותר מסתם נסיכה.
"אה , סליחה ששאלתי" גירדתי את עורפי במבוכה.
" זה בסדר , את חמודה כשאת מובכת"
את חמודה כשאת מובכת??? דרך טובה להפוך את הפנים לעגבנייה שרופה .
________________________________________________________________________________" דנה , אני לא מבין משהו , אם הממשלה יודעת שיש בית נטוש באמצע העירייה אז היא צריכה לעשות עם זה משהו לא? הרי שמעת מה ראש העיר אמר" "אנחנו רוצים לפתח את העיר כמה שיותר מהר" .
" אדם בבקשה השעה היא 8 בבוקר ואנחנו במסדרון של בית הספר , אני מעדיפה שלא תמלא את זה בהמון מידע".
מאז אותו היום שמצאתי את אדם בבית הזה באמצע העירייה ידעתי שאדם לא ישתוק לגבי זה , הרי אתם מכירים אותו , סקרן ועקשן באותה המידה. ניסיתי לשכנע אותו לרדת מהרעיון של הבית הזה כבר כמה פעמים אבל מסתבר שלדבר לאדם זה בעצם לדבר לקיר. אני די מקווה שהוא לא יכנס לצרות בגלל הסקרנות שלו.
" את יודעת מה , תבואי איתי אחרי בית הספר לבית הזה , אני רוצה להראות לך משהו"
" זה נשמע די מפתה , אני לא אשקר אדם , אבל אני מעדיפה לבלות את אחר הצהריים שלי בבית שלי ולא בבית נטוש של מישהו שמת לפני מאה שנים" , הצלצול נשמע מהדהד
" לא אכפת לי , את באה איתי" אדם אמר לפני שרץ לכיתה במהירות.
________________________________________________________________________________
משך היום בבית הספר עבר בהצלחה כמו כל יום. אדם עדיין התעקש ואכן בסוף היום כאשר יצאתי מדלת בית הספר הוא עמד שם וחיכה לי.
אני ואדם חברים מאז כיתה א' , לפני בערך 5 שנים בנינו את ה"חבורה שלנו" , אני , אדם , סיוון , יוני , וגל. היינו מבלים כל הזמן ביחד. היינו יוצאים לרכוב על האופניים בימי שבת , לסרטים בקולנוע ואפילו ברוב העבודות בכיתה היינו ביחד. עד שלפני בערך שנתיים סיוון החליט להזניח את הנוכחות שלו , הוא היה נוהג להגיד שהוא יותר מידי עסוק או שאימא שלו לא מרשה לו לצאת , אפילו שידענו שהוא פשוט כבר לא אוהב לבלות איתנו ומעדיף לבלות עם האחרים. גל עזב למקסיקו לפני שנה וחצי ולכן גם הוא כמו סיוון לא היה נוכח , לאחר שהוא חזר הוא כבר העדיף לבלות בנפרד עם כל אחד. יוני החליט במהלך חופשת הקיץ להתחבר לילדים המקובלים או כמו שהוא קורא להם הילדים " המגניבים" , מה שהשאיר אותי ואת אדם לבד. החלטנו שיהיה עדיף לפרק את החבורה. בקושי יוצא לי ולאדם לדבר עם סיוון , הפעם האחרונה שאמרתי לו משהו הייתה לפני 4 חודשים במהלך שיעור המדעים שלנו , וזה היה סתם משהו שקשור לשיעור לא יותר מזה . אני יודעת עדיין שסיוון מתגעגע אלינו כל הזמן ומתחרט על זה שעזב אותנו.
" מוכנה לצאת?"
שאל אדם בהתרגשות
" כנראה שאתה לא אוהב לקבל לא כתשובה אז אני אגיד כן"
" מצוין".
YOU ARE READING
House Of Terror- The Massacre* הסיפור נכתב בעברית
Terrorבעיירה מרוחקת בקליפורניה מתגורר אדם וויליאמס , נער בן 15 , אשר מתחביביו לשחק במחשב ולרכוב על אופניו. השנה הוא מתחיל את לימודיו בתיכון , למזלו יש לו חבורת חברים אשר נמצאת לצידו : דנה תומפסון , סיוון וויליאמס , יוני ג'ייקובס וגל פיין. דבר אחד מצפה...
