"איזה שיעור יש לך עכשיו?" טאהיונג שאל והסתכל על גאנגקוק , "שיעור היסטוריה"
טאהיונג ציחקק מעט "מה מצחיק?" התלמיד שאל
"אני המורה להיסטוריה" אמר המורה.
המורה וגאנגקוק היו בדרכם אל כיתה C, כיתת האם של גאנגקוק.
"רגע, אתה בכיתה C- איך זה שלא ראיתי אותך הבוקר"
"נתקעתי בפקקים..." אמר גאנגקוק ונכנס אל הכיתה.
מוזר...כל האנרגיה החיובית שבקעה ממנו נעלמה כליל, הוא השתנה לגמרי תוך פחות מחמש שניות.
הבנות בכיתה C נמסו כשגאנגקוק עבר לידם והבנים שנאו אותו עד עמקי נשמתם, אפשר לראות את זה רק מהמבטים , כל השפת גוף שלהם משדרת שנאה.
המורה ניסה לכתוב על הלוח את העמודים ואת מה שהם צריכים לעשות במחברתם
אך שכח לגמרי שאין בידיו את משקפיו , הוא לא יצליח לכתוב ברור בלי לדעת איך הוא כותב.
'שיט' מילמל ולא ידע כיצד יעביר את השיעור
הוא הסתכל כל הכיתה שישבה מולו, אומנם לא בשקט אך לפחות ישבה.
"כל אחד ואחד מיכם יכתוב על ספר שקרא שבו מוזכרים דמות היסטורית או דמויות שהיו חלק מתרבות היסטורית" המורה אמר , "וכיוון שנשברו לי המשקפיים, איני יכול לכתוב על הלוח" טאהיונג אמר והסתכל על הכיתה בפנים רציניות
הוא לא ידע כיצד לדבר אל הכיתה
שליש הקשיב, שליש ישן, ושליש מפריע.
'אני שונא אותם' חשב טאהיונג וגיחך מהמחשבה לראות אותם קשובים- כאילו הדבר אפשרי
כן בטח , אם זה אפשרי אז באותה מידה פיל יכול לרקוד סטפס.
הכיתה לא רגעה לשנייה אחת , בזווית עיניו של טאהיונג
הוא יכל לראות את גאנגקוק
הוא חייך כי ראה שהנער שקט ולפחות יש לו קצת כבוד כלפיו
אך מהר מאוד הבין-
שהוא עם אוזניות אל-חוטיות.
אפילו הוא לא סופר אותי חשב, אני הולך מכאן נמאס לי מהחוסר כבוד בכיתה הזאת.
המורה לקח את דבריו ויצא מהכיתה.
"סוף סוף הוא הלך!" אחד התלמידים אמר והניח את רגליו על השולחן בקולניות , מה שגרם לגאנגקוק להרים את ראשו מהשולחן ולהוציא את האוזניות שלו מאוזניו , "איפה המורה?" שאל
ואותו הנער ששמח שהמורה הלך אמר בפשטות "הוא הלך כי נמאס לא מאיתנו"
גאנגקוק קם מן הכיסא שלו ויצא החוצה, מחפש את המורה שלו.
טאהיונג היה במשרדו, הוא תפס ברקותיו
מנסה למצוא קצת שקט ושלווה הפציעות בידיו כאבו לו ולא הצליח למצוא את השלווה שלו.
"איפה לעזאזל שמתי את זה" המורה דיבר לעצמו
"אה הא! מצאתי" טאהיונג אמר והניח את העדשות שלו על עיניו
הוא מצמץ מספר פעמים, וחייך כשהעדשות התיישבו היטב.
בזמן שהמורה רצה לשלוח מייל אל המנהל , לאמר לו שהוא לא יכול ללמד בכיתה הזאת
הוא שמע מעבר לדלת שלו צחקוקים , הוא התקרב אל הדלת וניסה לזהות את האנשים
"שמעת שהביאו למורה החדש את הכיתה הכי נוראית? בטח המנהל שונא אותו" אמר קול גברי והקול השני צחק שוב
טאהיונג התרחק מהדלת "אני לא מאמין" הוא דיבר לעצמו
"כל הבית ספר הזה חושב שאני בדיחה!" הוא תפס בראשו
דפיקות , תחילה טאהיונג התעלם-
עד שחזרו עליהם שוב ושוב... הוא קם מן הכיסא ופתח את הדלת
"גאנגקוק?" הוא שאל והילד חייך מפתח הדלת "מה אתה עושה פה? למה אתה לא בכיתה?"
"אני יכול לשאול את אותו הדבר עליך מר.קים" גאנגקוק אמר ונכנס אל משרדו של מר.קים,
"גאנגקוק בבקשה צא החוצה אני צריך לשלוח מייל חשוב" המורה אמר בקול די חלש "איזה מייל? התפטרות?" גאנגקוק גיחך
המורה הסמיק כיוון שזה מה שרצה לשלוח בהתחלה..."גאנגקוק אני מבקש ממך, אנא צא החוצה"
"אנחנו רק שנינו לבד..אתה לא צריך לדבר בשפה גבוהה כזאת"
"ג-גאנגקוק" המורה הסמיק והסתכל מטה.. מובך מהנער
מה עובר עליו..איפה הנער החמוד שהיה?
"דרך אגב.." גאנגקוק התחיל לאמר והתיישב על הכיסא במשרדו של טאהיונג , "רציתי לשאול ממך משהו" הוא אמר והסתכל על מר.קים
"מה רצית" המורה שאל והסתכל על התלמיד בעיניו היפות
"אתה פנוי?" שאל התלמיד וצחק , המורה הסמיק כמו עגבנייה
YOU ARE READING
𝙷𝚎'𝚜 𝙼𝚢 𝚃𝚎𝚊𝚌𝚑𝚎𝚛// Teakook✔︎
Short Storyטאהיונג הוא המורה להיסטוריה בבית הספר במרכז העיר, המורים והתלמידים לא מכבדים אותו, עד שהוא פוגש בנער אחד שמשנה את הכל. אך האם הוא גם כמו כולם? האם היחסים ביניהם יהיו יותר מאשר תלמיד ומורה? ואיך סיפורם יסתיים?...
