Trust her - the original

לאן הכול נעלם

איב התעוררה בחדרה מטושטשת ''איבב'' היא שמעה כמו הד שחוזר על עצמו פעמים זה היה אן לפני שהספיקה לראות אותו היא הרגישה כאב ראש עצום ועינייה נסגרו בלא רצונה.
***
''אנחנו חייבים למצוא דרך להחזיר אותה לדעת שהיא בטוחה לשמור עליה'' אמר דסטין ''לו רק ידענו מה פאפא הזריק לה'' אמרה מקס בפשטות, ''זהו זה זה זה מקס את גאון'' אמרה אילבן ''היא ככה בגלל מה שפאפא הזריק לה מזה הכול בגלל זה'' , ''לו רק ידענו מה הוא הזריק לה'' אמר לוקאס ''אני הולך לברר'' התערב הופר בשיחה של הילדים ''זה מסוכן מידי מה אם פאפא יעשה לך משהו אתה חוזר לשם עוד אחרי מה שעשינו'' אמרה אילבן ''לא'' אמר הופר ''בשבילי שום דבר לא מסוכן אנחנו חייבים לדעת מה זה'' המשיך ''אבא יש דרך נוספת מלבד הדרך הזו'' אמרה אילבן ''כן צודקת אבל אם זה לא עובד אני הולך לברנר הזה ואני נשבע שאני אוריד לו אצבע'' אמר הופר בעצבים.
במשך חצי שעה התהלכה אל בזכרונתיה של איב ובמה שעבר עליה ימים קודם היא מצאה מה שרצתה וישר הורידה את כיסוי העיניים ''זו זריקה שמשתקת לה את העצבים ובמקרה שלה גם לא מאפשר לה לקום לדבר או כל דבר אחר היא רק בתרדמת'' אמרה ישר ''אני הולך אליו'' קבע הופר ''לא אבא בבקשה אני לא רוצה שהוא יפגע בך אנחנו יודעים מה קרה אתה לא צריך'' אבל לבסוף הופר יצא מהבית.
****
בחזרה לאיב
התעוררתי במקום שאף פעם לא הייתי בו במקום שאף פעם לא ביקרתי מקום מיסתורי כאילו גילתי מקום חדש, עולם חדש ניסתי להבין אם הייתי במקום כזה לפני אבל לא עלה לי כלום לראש אני תקועה בשום מקום קבעתי.
ניסתי למצוא משהו עץ, אדמה, שמים, בעל חיים או כל סימן חיים אחר אבל כל מה שהיה סבבי היה רק אדום ריק ואין סופי התהלכתי בו במשך שעות קילומטרים על גבי מטרים אבל הכול היה אותו דבר לא היה שום דבר חדש ''אני לא מבינה'' אמרתי ''אני לא מבינה'' הגבהתי עוד את קולי ''אני לאאא מבינההה'' עד שלבסוף צעקתי ואז לפתע עלה לי לראש שם של מישהו והמישהו הזה היה אן 'הוא בטח דואג לי' 'לא הייתי בבית ימים' 'הוא בסדר' 'הוא בכלל זוכר אותי' 'אולי הוא בכלל שמח שאני לא בבית יותר' חשבתי לעצמי את כל אלה ומעבר רציתי להתמקד במשהו כדי לצאת מהמקום הריק והאינסופי הזה אבל לא היה במה להתמקד רק אני וצבע אדום וריק פרוס על גבי מי יודע כמה 'הוא ידע פאפא ידע' ''אילבןןןן'' צרחתי ''אילבןןן'' אולי היא בכל זאת תצליח לעזור לי אמרתי לעצמי 'אולי היא בכלל שחכה אותי' חשבתי לעצמי אז שכבתי באמצע השום מקום הזה והסתכלתי על הכלום הריק הזה במשך שעות עד שלבסוף נרדמתי.