אני קם מהסיוט שרודף אותי מאז שאני בן 7 , הולך לשירותים, שוטף את הפנים ומנסה להיזכר מה אחי אמר לי לעשות אחרי שאני מתאושש.
תמיד כשהפנים של אימא שלי מתגלים עולים בי רגשות מעורבים מצד אחד געגוע לכל מה שהיינו עושים מצד שני כעס על כך שהיא בחרה לעזוב אותנו ועם הרומן שלה.
אנחה בוקעת מפי ואני שולח את ידי לטלפון ומתחיל לבדוק הודעות למרות שדי מוקדם כרגע.
אני רואה שאבא שלי שוב ניסה לשלוח הודעה שאנחנו ואישתו החדשה ניפגש לארוחת צהריים. אחי דון כתב שהוא עסוק מחר , תכלס זאת הוא תמיד עסוק בכל זאת מאפייה זה חתיכת עסק .
בדרך כלל אני לא בא לארוחות אם אחי לא נמצא , אבל הפעם אולי משהו ישתנה ואבא ישים לב אליי ולא אל אופירה המטורפת הזאת. זה ברור שהיא רוצה את הכסף ולא את אבא שלי אבל אין מה לעשות הוא צריך אהבה ומשוכנע שזאת היא . " אני אבוא " רשמתי ןניסיתי לחזור לישון. לפתע צליל חצוצרות נשמע וישר עמדתי והתחלתי להתלבש . חצוצרות אומרות רק דבר אחד דון פה והוא שוב צריך שאעזור לו במשהו עם העסקים.
