אני בהלם ממנו
הוא אפילו לא טרח לנסות למכור לי איזה שקר על שיחרור ,ככה זרק לי את המידע הזה בפרצוף והלך חזרה לחדר .
החלטתי להקשיב לו והלכתי לישון ראשי מלא במחשבות על מחר.
בוקר
קמתי לצרחות וצעקות שמגיעות מלמטה זה היה נשמע כמו ראיין וליז
ניסיתי לקום ואז שמתי לב שיש יד שנכרחת סביבי .
הסתכלתי הצידה וראיתי את עומאר בלי חולצה מחבק אותי , מתי הוא בא לישון כאן ? הוא לא חזר לחדר אתמול בלילה? ולמה הגוף שלו נראה כל כך טוב... סופית התחרפנתי.
הצעקות פסקו ואיתן גם גם הרצון שלי לחזור לישון , ניסיתי לקום שוב אבל עומאר הפריע לי . בסוף אחרי מאמץ גדול הצלחתי להשתחרר אבל זה הסתכם בכך שנפלתי מהמיטה . עומאר התעורר ובמקום לעזור התחיל לצחוק.
"למה אתה צוחק? זאת אשמתך קום ותעזור לי . וממתי אתה ישן איתי ?, לא לימדו אותך שזה לא מנומס לא לשאול לפני?".
הוא לקח את הזמן אבל בסוף קם נתן לי יד והרים אותי בקלות. הוא המשיך לאחוז בידי וכיוון אותי למקלחת ולשרותים .
"הכול חדש אז אל תהססי להשתמש, תיקחי בגדים מהארון של ליז ותרדי למטה לאכול ", אמר והתחיל להתארגן בעצמו .
בחנתי את הארון והבנתי שאין שום דבר במידה שלי , "אין פה משהו בשבילי" אמרתי לו והוא בא לידי בוחן את הארון מסתובב ואומר "חכי כאן רגע " יוצא מהחדר.
הוא חוזר אחרי 5 דקות עם מכנס וחולצה ככל הנראה שלו, אני לוקחת את הבגדים מתקלחת ומודדת.
הם לא ממש גדולים עלי כי בכל זאת הוא גדול ממני רק ב3 שנים ואני גם יחסית גבוהה לגיל שלי אז .... כן אבל זה עדיין גדול כך שאני קושרת פעמיים את המכנס כדי לוודא שלא יפול או יחליק קצת.
