מלכת מצרים*מוקפא*

פרק 2

נ.מ יסמין
"נוו יס" רטן אחי ג'מאל,
"אם לא תסתום אני נשבעת לך שאני אזרוק אותך מהגג" איימתי וניגבתי את הזיעה שזלגה על מצחי.
אני וג'מאל ישבנו על גג של אחד הבתים הבנויים ליד השוק ותיצפתנו.
זרקתי מראשי את המטפחת שאמורה להסתיר את פני.
שיערי התפזר ברוח ואני נשמתי בהקלה וניגבתי בעזרתה את פני המזיעות.
"חם לי" נהם.
"אתה לא אמור להיות רגיל לחום?" שאלתי ולגמתי מהכד מים הסדוק שלנו.
הוא חטף לי אותו מהיד,
והייתי צריכה לריב איתו כדי להזכיר לו להשאיר לאחר כך.
"זה שאני הרבה בשמש לא אומר שהתרגלתי" אמר וניגב את פיו משאריות המים.
"את יכולה להזכיר לי למה אנחנו יושבים פה?" שאל והזדקף.
תפסתי באוזנו וגררתי אותו למטה.
"אנחנו מחכים שהתנועה תידלדל" אמרתי מביטה על השוק העמוס.
"השוק עמוס עד הבוקר" אמר בגלגול עיניים.
"ככה שהוא פעיל כל הזמן" אמר ונשכב אחורה מחפש תנוחה נוחה על רצפת הבטון.
"כן אבל אתה חדש בזה ואם יתפסו אותך פה,השוטרים יקחו אותך" אמרתי וצמרמורת עברה בנו.
כל אחד שהשוטרים לקחו לא חזר מעולם.
"אותך אף פעם לא תפסו,ואני עדיין לא מבין למה אנחנו מחכים" אמר.
השתקתי אותו כשראיתי את מי שחיכינו לו.
"הנה אתה רואה אותו?" שאלתי והצצנו מהגג.
"השמן?" שאל עוקב אחרי האצבע שלי.
"כן,הוא ממש עשיר, ורוב הזמן הוא לא שם לב בכלל שאני גונבת ממנו" אמרתי.
"קדימה בוא" אמרתי.
כיסיתי את ראשי ופי עם המטפחת, משאירה רק את עיני חשופות.
"אוקי תקשיב,אתה לוקח לו את השרשראות מהצוואר במשיכה עדינה, אם הן לא מתנתקות תעזוב אותן.
תחטט בעדינות, כמו שלמדנו,בכיסים שלו ותיקח את השק כסף.
בדרך כלל יש לו שק מעור או פשתן" אמרתי ותפסתי בידו בעודנו משתלבים בקהל.
"כבר עברנו על זה" אמר ושחרר את ידו ממני הולך לכיוון האיש שבדק סחורה.
עמדתי בשולי השוק,מסתתרת תחת הצללים וצופה בג'מאל.
לאיש קוראים סאלים, והוא עשיר ממש.
הוא היה יכול לגור בשכונה של העשירים אבל הוא בחר לגור בגבול של העשירים והעניים.
ואם אתם שואלים את עצמכם איך אני יודעת את זה, זה כי אני עוקבת אחריו,
די הרבה, בכל זאת הוא מקור ההכנסה המרכזי שלי. שרשרת אחת שלו מסדרת אותנו לכמה ימים.
ג'מאל בחן פריטים ליד סאלים,
ונראה שאיש לא מבחין בנער החסון והשזוף.
בכמה תנועות קטנות ג'מאל התחיל לכייס אותו.
אחרי עוד כמה תנועות זריזות הוא עשה טעות.
שיט ידעתי ששכחתי להגיד לו את זה. במקום לברוח עם שלל מכובד הוא חשב שהוא יצליח לקחת עוד אבל במקום זה סאלים התחיל להרגיש שמשהו קורה והוא הביט בהפתעה על ג'מאל.
ג'מאל מיהר לברוח משם ואני פילסתי את דרכי בין הקונים המיוזעים.
תוך כמה שניות כבר עמדתי ליד סאלים וכשהוא בא לקרוא לעזרה.
הושטתי אליו את ידי דוחפת אותו בחוזקה, הוא התרסק בקול נפץ על דוכן התכשיטים.
גרפתי כמה שרשראות וצמידים אל תיק הצד שלי, שכבר היה קרוע ובלוי.
ומיהרתי לברוח משם לקול צעקותיו של המוכר,שיט המוכר ראה אותי ,
הבנתי אחרי ששמעתי שהוא לא סתם צועק מילים אלא גנבת.
רצתי דוחפת אנשים ונועצת בהם מרפקים.
נכנסתי לסימטה די חשוכה ומסריחה והסדרתי את הנשימה.
נשענתי על הקיר ואז נזכרתי איפה אני והזדקפתי. אני גם ככה מסריחה חבל ללכלך את עצמי יותר.
הורדתי את המטפחת ודחפתי אותה לתיקי המצטלצל.
אחרי הליכה של כמה דקות הגעתי לסימטה שאני וג'מאל קבענו להיפגש בה.
ג'מאל ישב על ארגז שבור ועיסה את רגליו. "קשה? אה?" שאלתי והתיישבתי לידו על הרצפה.
"איך את עושה את זה?לעזאזל" גנח גורם לי לצחוק.
"אני מקווה שעכשיו אתה מעריך אותי" אמרתי והורדתי את תיקי ממני.
"אני תמיד מעריך אותך" אמר וחייך אלי.
חייכתי בחזרה והוא הוציא מכיסיו את מה שגנב.
"אבל,אני לא מבין למה אני גם צריך לעשות את זה" אמר והניח את הדברים מולי.
נאנחתי ורוקנתי את תכולת תיקי לערמתו.
"אתה יודע שאני מתקרבת לגיל 18 ואם אני לא אצליח לברוח אני אצטרך לעבוד אצל המלך,אז תיהיה חייב לעזוב את העבודת בנייה שלך ולגנוב עד שתמצא עבודה משתלמת יותר שלא מסכנת אותך" אמרתי.
"זה כן מסכן אותי" מלמל.
"לא אם תקשיב לכל העצות שלי" אמרתי.
וגרפתי את השלל בחזרה אל התיק.
אם בשוק השחור ישלמו לי על זה טוב
זה יספיק לנו לכמה ימים.
"מה עכשיו?" שאל ועזב את הנושא המדכא.
אנחנו נמנעים מלדבר על מה יקרה כשהגיעה לגיל 18.
האם אני ילקח כמו כפיר או שאברח לרחוב, אבל אם יתפסו אותי יזרקו אותי מהפירמידה, או שיכרתו את ראשי בכיכר העיר.
"עכשיו תלך הביתה ותיקח את כולם לנהר שיתקלחו,אני אלך להמיר את התכשיטים בכסף ואקנה לנו ארוחה טובה" אמרתי והוא קם.
אחרי ריחרוח קטן באוויר הוא סתם את אפו.
"את גם צריכה להתרחץ" אמר.
הכתי את רגלו והוא הלך משם צוחק.
"פרחח קטן" מלמלתי
הולכת אל השוק המסוכן ביותר בקהיר.
ישר כשנכנסתי הסתרתי את פני במטפחת הבלויה.
חאסן, איש בסביבות גיל העשרים,
שמינה את עצמו לגובה מיסים של השוק עמד בשולי השוק כשאנשיו עברו בין הדוכנים השבורים,
ולקחו לרוכלים את 'המיסים'.
בגלל שזה שוק לא חוקי אי אפשר לדווח לרשויות,שאני בספק אם היו עושים משהו חוץ מלכלוא את כולנו.
התמזגתי בצל של אחד הגגות וחיכיתי שהם יסיימו.
חאסן שונא אותי,כי לפני כמה שנים סירבתי בתוקף להינשא לו.
ועכשיו כל פעם שאנחנו נפגשים הוא לוקח לי את הכסף ושואל האם התחרטתי. כאילו שאני אי פעם התחתן עם שמוק כמוהו.
אחרי רבע שעה הם סיימו והלכו הורסים כמה דוכנים בדרך, זבלים.
"שלום לךךך" אמרתי נכנסת לחנותו המוחבאת של 'מלך' השוק,הוא פשוט נמצא שם הכי הרבה זמן.
"מה יש לך בשבילי היום,יסמין?" שאל והוריד מראשו את המקשפיים מביט בי.
"היום קיבלתי ירושה משפחתית" אמרתי.
"ירושה בתחת שלי,ממי גנבת את זה?" שאל.
"למה לדבר ככה? לא גנבתי שום דבר, קדימה בוא שחרר אותי" אמרתי שופכת מחצית מהתכשיטים לשולחנו.
הוא המהם בהתפעלות ובחן אותם.
"קחי" אמר מביא לי שני שקים של כסף בגודל של אגרוף של ילד.
"מה זה החרטא הזה?" שאלתי בזעם מנדנדת את השקים הקטנים מול ראשו.
"אל תנסה לעבוד עלי" אמרתי בכעס.
"זה שווה יותר" אמרתי והוא משך בכתפיו. "זה גנוב אין לי הרבה מה לעשות עם זה" אמר.
"שקרן כולם פה גנבים ואתה גם ככה מוכר את כל התכשיטים שלך לערים רחוקות" אמרתי. הוא בחן אותי כנראה חושב איך אני יודעת את זה ואז ענה.
"אם לא טוב לך את יכולה ללכת לדווח עלי" אמר ונשען אחורה.
"יש לי רעיון יותר טוב" אמרתי וגרפתי את התכשיטים לידי.
"אני פשוט אלך לג'ואנה, אתה מכיר את ג'ואנה לא?,אה נכון היא המתחרה שלך, מעניין כמה אנשים יקנו ממנה את התכשיטים שלי" אמרתי ובאתי ללכת.
הוא נאנח וקילל בלחש.
"בואי לפה עכברושית ארורה" אמר ושפשף את מצחו "את עוד תהרסי לי את העסק" מלמל.
"לכבוד יהיה לי" אמרתי ונשענתי על השולחן.
" שלוש שקים" אמר. "ארבע,ואני לא ארד יותר נמוך" אמרתי בהזהרה.
הוא נאנח וזרק אלי את השקים.
"נתראה" אמרתי ויצאתי מחביאה את פני שוב מתחת למטפחת והולכת בסמטאות החשוכות לכיוון השוק, בתקווה שהבלאגן כבר הסתדר.
החלפתי למטפחת אחרת שהייתה כרוכה על צווארי וייכלתי לכך שהיה פחות חם.
בגלל שאסור שיראו לי את הפנים אני צריכה להסתיר אותם רוב הזמן כשאני בחוץ ככה שאני מתה מחום, רוב הזמן.
אין פלט שג'מאל אמר שאני מסריחה.
אחרי קנייה זריזה של אוכל וירקות סחבתי את הכל אל הבית.
בדיוק כשבאתי להיכנס לאחת הסמטאות שמובילות לביתי,
כן אני חיה על סמטאות כי כולם מפחדים להישדד שם אז רוב הזמן הם ריקים ככה שזה טוב לי,
פניו של עומאר נדחפו לראשי והוא פרץ בצחוק למראה עיני המבוהלות.
"מה יש לך" צווחתי ודחפתי אותו בידיים עמוסות בסלים.
"סליחה סליחה" מלמל ונשם עמוק עוצר את צחוקו.
"אתה לא נורמלי" אמרתי.
והוא חייך ולקח מידי חלק מהסלים.
"היית היום בשוק?" שאל, ונראה לא מרוצה שהנהנתי.
"אמרת שלא תלכי בלעדי" אמר בכעס.
"מיהרתי,וחוץ מזה אני לא צריכה שתשגיח עלי" אמרתי בזעף.
"אמא שלך ביקשה ממני" אמר
ועיוותתי את פני כאילו נתן לי אגרוף.
אימי מתה לפני שנים בגלל מחלה,
ואבי נפצע קשה כשניסה למנוע מהשוטרים לקחת את כפיר.
"זה לא הוגן" סיננתי והוא נאנח.
"אני יודע,אבל את מפריע לי לקיים את מה שהבטחתי לה" אמר ונשם עמוק.
"תבטיחי שלא תלכי בלעדי יותר" אמר.
"אני לא מבטיחה כלום" אמרתי בנחישות הוא שלח אלי מבט מעוצבן ונאנחתי.
"אני אשתדל" אמרתי והוא הסתפק בזה. "מה עשית היום?" שאל וקולו הדהד ברחובות השקטים.
סיפרתי לו את מה שקרה עם ג'מאל והוא צחק.
"ג'מאל לא בנוי לדברים כאלה,פעם הבאה תקראי לי אם את צריכה עזרה" אמר.
"אתה יודע שאני לא צריכה עזרה, זה היה כדי שהוא ילמד למקרה שאני כבר לא אהיה פה" אמרתי.
ראשו נורה אלי ועל פרצופו התנוסס מבט כועס "תסתמי" אמר,
והלך יותר מהר גם עומאר שונא לדבר על זה, רק קומץ של ילדים ברי מזל מצליחים להתחמק מהשירות חובה.
"עומאר" קראתי ורצתי אליו.
"אתם חייבים להתחיל ללמוד לקבל את זה" מלמלתי בכעס והוא סינן קללה.
"איך אני אמור לקבל שטויות כאלה?
אני זה עוד בסדר,אבל את? את יודעת איזה שמועות יש על המלך?" שאל בכעס.
"אלא רק שמועות,אף אחד לא ראה אותו מאז ההכתרה שלו" אמרתי.
"כן הבן זונה מתחבא בארמון שלו" רטן עומאר. "די נו יהיה בסדר" אמרתי והוא נאנח.
הגענו לבית שלי והוא הניח את הדברים במטבח שהיה קטן עד כדי גיכוח.
המצב הכלכלי של עומאר יותר טוב משלנו,לאביו יש אורווה וזה כסף טוב בדרך כלל, אבל פה אין הרבה אנשים שיצטרכו סוסים,וגם אם כן אין להם איך לשלם על השירות.
"אתה נשאר לאכול?" שאלתי מתחילה לבשל. הוא בחן את המצרכים וכנראה הבין שהיום זה יום טוב כי הוא הנהן.
והלך כנראה לאבא שלי.
אחרי הארוחה ליוויתי את עומאר לביתו ביחד עם ג'מאל,אני הלכתי לנהר להתרחץ וג'מאל הלך לעבודה,כן הוא עובד גם בלילה עוד סיבה למה הוא צריך להפסיק.
כשחזרתי נשמעו צעקות מכיוון ביתי.
רצתי בצעדי ענק והודות לרגלי שרגילות לרוץ תוך שניות כבר עמדתי בכניסה לביתי שעכשיו היתה שבורה.
ראיתי אנשים חומקים לכיוון הסמטאות.
ומיהרתי להיכנס לביתי.
רצתי לסלון רואה את אבי מגונן בגופו על מנאל וג'נה.
הם קמו כשראו אותי וקפצו עלי בוכים.
סרקתי את הבית כשהם בידי ורוב הבית היה שבור.
הורדתי אותם ממני ורצתי לחדרי מעיפה את המזרון הקרוע שהיה בזווית מוזרה ומוציאה את הבלטה הרופפת.
שיט שיט שיט, הם לקחו את הכסף.
את הכסף שחסכתי במשך שנים מאז מותה של אימי.
לעזאזל!!!
אבי הגיח מאחורי והניח יד על כתפי.
"אני מצטער יסמין,הייתי עסוק בלגונן על הקטנים" אמר ובאמת נשמע מצטער.
"זה בסדר,עשית נכון" אמרתי וכשלתי לסלון מתיישבת בכבדות על מה שהיה אמור להיות ספה אבל היה ספסל מאבן עם שמיכות גסות עליו.
"מה נעשה עכשיו?" לחשתי.
בעודי מתבוססת בכעס ויאוש נרדמתי על הספה הקשה.