"יס..יסמין" העיר אותי ג'מאל מנדד אותי בעדינות.
"מ..? מה" אמרתי קמה ומסתכלת עליו בעייפות. "מה השעה?" שאלתי וקמתי מתמתחת.
"זריחה עכשיו,מה קרה לבית?" שאל גורם לעננה האפורה שרבצה עלי אתמול לחזור.
"פרצו אלינו לבית,לא אני לא יודעת מי זה, וכן הם לקחו את הכסף שחסכתי בשביל לשחד את השוטרים ככה שבטוח אני הולכת לשרת את המלך המפונק שלנו" אמרתי והחנקתי את הבכי.
"לעזאזל..יסמין יהיה בסדר אני אשיג את הכסף" אמר ובעט בשולחן הרערוע,
"אתה לא ,וזה לא משנה כרגע אתה רק צריך לוודא שלא תגבעו מרעב כשלא אהיה פה" אמרתי בלחש.
קמתי לא נותנת לו להמשיך לדבר על זה הולכת לשטוף פנים ולהתעורר על עצמי.
***
הסתובבתי בשוק,מידי פעם מכניסה ידיים לכיסים של אנשים,
אחרי שעברו כמה שעות טובות וכיסיי התצלצלו הרשתי לעצמי לנוח.
אבל הראש שלי לא נח.
יש לי כל כך הרבה דברים שאני צריכה בשבילם כסף.
לבית ספר של הקטנים אחרת יעיפו אותם. הם גם חייבים בגדים חדשים, כי שלהם קרועים,לי אין בעיה להסתובב עם בגדים קרועים אבל מגיע להם לגדול יותר טוב ממני.
אני צריכה גם לשלם על הדירה הקטנה שלנו אחרת יזרקו אותנו משם.
ולתקן את הדלת.
ולקנות אוכל,ראשי התחיל להסתחרר ומהר מאוד הטבעתי את המחשבות האלה.
בדיוק כשבאתי לקום להמשיך את הסבב,כי האנשים בשוק כבר התחלפו.
ראיתי שני נערים גבוהים וחזקים עומדים בצילו של גג ומביטים בי.
אני זוכרת שראיתי אותם כבר מהבוקר אבל לא ייחסתי לזה חשיבות, טוב עכשיו אני מצטערת על זה.
צעדתי מהר נבלעת לאחד הסמטאות שהיו מאחורי,והתחלתי לרוץ.
הם שוטרים? לא ,לא יכול להיות.
אז מי הם? מה הם רוצים ממני?,
שמעתי קול ריצה מאחורי והגברתי את הקצב.
נשימתם היתה כבר מאומצת,אבל שלי היתה עדיין סדירה.
חמקתי לכאן ולכאן אבל הם לא ירדו לי מהזנב.
החלטתי שכדאי שאני אפריד ביניהם.
אחרי חיטוט קטן בתיקי שלפתי פגיון מעוקל, מלמלתי סליחה והוספתי עוד משהו לרשימה של דברים לקנות.
הטלתי את הפגיון אל אחד מהם אבל לא עצרתי לרגע.
נשמע זעקה ואז נפילה לרוע מזלי פגעתי בבת.
עכשיו אני בטח צריכה להתמודד עם בחור חזק וכועס.
פניתי שמאלה בחדות נכנסת לסימטה חשוכה,ולפני שעיני הבינו שהן רואות צללים זזים,מישהו כבר חבש על ראשי שק מבד גס ששרט את פני.
הם תפסו אותי מאחורה ורגליי השתלשלו שהרים אותי.
בעטתי צרחתי ושרטתי, אבל האיש החזק לא שיחרר ממני.
הועברתי מיד ליד מדי פעם נתקלת בדברים ומשחררת אנחות כאב.
"תעזבו אותי כבר,אני נשבעת כשאני אשתחרר אני אהרוג אתכם" שאגתי.
הושיבו אותי בכוח על הכיסא.
אבל להפתעתי לא קשרו אותי.
הם הורידו לי את השק מהפנים והאור עיוור אותי לכמה שניות.
מצמצתי בעיני והחלקתי את ידי לתיקי מגששת אחר הפגיון האחרון שלי.
כשראייתי שבה, ראיתי את הבחור שרדף אחרי,ולידו בחור קצת יותר מבוגר.
כשהרגשתי את הפגיון בידי קפצתי מהכיסא ומשכתי אחרי את האיש מצמידה לגרונו את הפגיון המעוקל והחד.
"יסמין,תרגעי אנחנו לא נפגע בך" אמר הבחור הצעיר והרים את ידיו.
כשאמר את שמי, הפגיון נצמד יוצר לגרונו של האיש.
"איך אתה יודע איך קוראים לי?" שאלתי בכעס והתחלתי לצעוד אחורה.
"אנחנו עוקבים אחרייך כבר הרבה זמן" אמר ודם התחיל לרדת מצווארו של האיש.
"בסדר בסדר,אנחנו תנועת מורדים שפועלת נגד המלך, אנחנו התרשמנו שתוכלי לעזור לנו להדיח אותו מהכס" אמר מהר לא רוצה שהאיש יפגע.
האיש קילל בשפה העתיקה והשתיק את הבחור.
"אנחנו דיברנו על זה,זה לא אמור להיות ככה" אמר ברטינה.
"היא מצמידה סכין לגרון שלך,לעזאזל" אמר הבחור ביאוש.
"היא לא תיפגע בי" אמר,
גבתי קפצה והצמדתי יותר את הפגיון.
"הבארת את הנקודה" מיהר הבחור להגיד. "אני לא מעוניינת,תודה איפה היציאה?" שאלתי.
"לפחות תקשיבי" התחנן האיש.
נאנחתי והורדתי את הפגיון מגרונו.
"דברו זריז" אמרתי צונחת לכיסא בכבדות.
"אני באזר" אמר האיש וניקה מגרונו את הדם.
"וזה אמיר" אמר והצביע על הבחור,עכשיו כשאני לא בכנה הרשתי לעצמי לבחון אותם.
באזר היה בסביבות גיל השלושים, היה לו שיער ארוך שהיה אסוף לקוקו.
עיניו נראו חכמות ונצצו בשובבות.
אמיר היה בחור שרירי ושיארתי שהוא זה שסחב אותי לפה.
שיערו היה קצוץ,ופניו היו חדות עם עצמות לחיים גבוהות.
עיניו סרקו אותי והוא בחן כל תנועה שלי.
"אוקי אז אתם עקבתם אחרי כי חשבתם שאני אוכל לעזור לכם להרוג את המלך?" שאלתי וכבר ידעתי שאעזור להם במה שאוכל.
"כן,אבל אנחנו לא הורגים אותו אנחנו מדיחים אותו" אמר באזר.
"שטויות הוא לא יפרוש מרצונו החופשי? שלא נדבר על זה שיש לו צבא, הוא יכול לשלוח אותם אחרינו" אמרתי.
"זה מה שאני אמרתי לו" אמר אמיר.
"זה לא נתון לוויכוח נהרוג אותו רק אם לא תיהיה לנו ברירה" אמר באזר
"אוקי,אבל למה אתם רוצים להדיח אותו?" שאלתי, אמיר הרים גבה וגיכח "כי הוא מפקיר אותנו להאבק על חיינו בזמן שהוא חי חיי מותרות, ולא דואג לנו בכלל" אמר בכעס.
"ואם במקומו יבוא מלך שיהיה רודן וישליט טרור על מצרים?,ושלא תבינו לא נכון אני שונאת אותו אבל בניגוד לשליטים בעבר עדיף אחד שלא אכפת לו מאיתנו מאשר אחד שיהרוג אותנו כמו זבובים" אמרתי.
"אם המלך יודח,העם יהיה זכאי לבחור מלך חדש, כי המלך מואפר לא התחתן" אמר באזר.
"ומה אתם צריכים שאני אעשה?" שאלתי הם החליפו מבטים ואמיר קטע את באזר לפני שהספיק לדבר.
"בגלל שיסמין פצעה את פאטמה המקום שלה עכשיו פנוי ואם היא תסכים יש לה סיכוי יותר טוב להסתנן לשם בתור רקדנית" אמר אמיר.
רקדנית? בחיים לא!
"רעיון טוב" אמר באזר מהרהר.
"לא,ממש לא,אני לא הולכת לרקוד למלך" אמרתי בכעס.
"את לא תצטרכי,זה יהיה רק הסיפור כיסוי שלך,כדי שתוכלי לעבור את השומרים" אמר אמיר .
"ואת לא חושבת שאת חייבת לנו את זה? זרקת פגיון לרגל שלה" אמר באזר.
"אף אחד לא אמר לכם לרדוף אחרי ואז לחטוף אותי" אמרתי מושכת בכתפי.
הוא גיכח והנהן.
"אז את תעשי את זה?" שאל.
חשבתי לרגע,מהרהרת האם כדאי לי לסכן את עצמי.
נזכרתי במשפחתי, שחצי ממנה כלומניקים כולל אני,וחצי עובדים כמו חמורים,ג'מאל.
הנהנתי באנחה.
"טוב אז איך זה יעבוד?ומתי?" שאלתי.
"טוב אז בקווים כלליים אנחנו נביא לך מפה עדכנית של הארמון,את תצטרכי לשנן אותה אנחנו נכניס אותך לשם עוד שבוע בדיוק את תסתנני לחדר של המלך ותרקדי שם עם עוד כמה בנות, את לא חייבת לרקוד את יכולה גם להסתתר העיקר שכשהרקדניות ילכו את תישארי בחדר המלך עד שתשארו שם לבד זה יכול לקחת כמה שעות אפילו אז תתחבאי טוב.
כשתתפסי אותו תאיימי עליו עם סכין והוא יחתום על זה שהוא מוותר על הממלכה,אם הוא לא יסכים תהרגי אותו, ותחזרי לבנות הן יצאו מהארמון רק בערב ואסור לך להתעקב יותר מידי." אמר,
הנהנתי מדמיינת בראשי כבר מה יקרה ומה הסיכונים. "אוקי" מלמלתי.
"את יודעת להילחם? " שאל אמיר.
"יש מישהו משכונת העוני שלא יודע?" שאלתי בגיכוח.
הוא חייך והסתכל עלי במבט מוזר.
"עכשיו מה יוצא לי מזה שאני מסכנת את עצמי?" שאלתי ושילבתי את ידי.
באזר צחק והניד בראשו.
"חיכיתי לזה" אמר באזר.
"ואני מחכה שתענה" אמרתי.
"את תקבלי חמש שקי זהב" אמר והרים גבה. "אלף לירות? סגור" אמרתי והוא לחץ את ידי.
"אסור לך לספר לאף אחד,את תקבלי את הכסף ביום שתצאי לארמון. " אמר הנהנתי והוא הביא לי את המפה.
דחפתי אותה לתיקי וקמתי.
"אם אני ארצה ליצור קשר?"שאלתי.
"תשאירי פתק אצל מוכר התבלינים" אמר והרמתי גבה בספק.
מה לזקן השרלטן ולהם?
משכתי בכתפי והנהנתי.
"אמיר ילווה אותך,רוב הסיכויים שאני לא מכירה את האיזור" אמר באזר.
"שטויות אני מכירה את קהיר" אמרתי והלכתי.
אמיר הופיע מאחורי והלך בנינוחות לצידי.
"את תמיד כזאת עקשנית?" שאל והביט בי בשעשוע.
"רק כשאני יודעת שאני צודקת" אמרתי.
"אז מה את גונבת הרבה?" שאל.
התלבטתי קצת ואז משכתי בכתפי הוא ראה אותי,ובטח עקב אחרי כל יום.
"זאת הפרנסה שלי" אמרתי.
"את מדהימה,את יודעת?" אמר מבטי נורה אליו וציננתי את הסומק שפרח בלחיי. "למה אתה חושב ככה?" שאלתי.
"כי את מסכנת את עצמך בשביל המשפחה שלך,אני יודע שאת רוצה להפיל את המלך רק בשבילם" אמר
"זה גם בשבילי,אם לא יהיה לי מלך לשרת אני לא אצטרך לעזוב אותם" אמרתי במשיכת כתפיים.
"את ממש אוהבת אותם,אה?" אמר.
"כן,הם חשובים לי" אמרתי.
"למה אתה עושה את זה?"שאלתי אותו.
"באזר זה אבא שלי" אמר גורם לי לפעור את עיני.
"אבל אתם לא דומים בשיט" אמרתי והוא צחק.
"הוא אימץ אותי" אמר וחייך.
"מתי?" שאלתי לא מרחמת עליו.
אם למדתי משהו מלהיות יתומה מאם שנים,זה שאין דבר גרוע יותר מרחמים.
"אני רק זוכר שאמא שלי נפטרה בלידה שלי,האבא הביולוגי שלי דאג להזכיר לי את זה כל הזמן,הוא נתן לי להישאר בבית שלו עד גיל שמונה ואחר כך זרק אותי לרחוב,שמעתי שהוא עבר לעיר טאסן והתחתן,בקיצור באזר מצא אותי אחרי כמה חודשים שחייתי ברחוב ומאז הוא גידל אותי" אמר ולא נשמע עצוב במיוחד.
"אז אתה עושה את זה כי באזר הוא אבא שלך והוא מארגן את כל זה או כי אתה רוצה להתנקם בזה שכשהיית צריך עזרה,לרשויות לא היה אכפת?"
שאלתי.
"גם וגם" אמר ונעצר.
"את מכירה את הדרך מפה?" שאל והביט לשמיים. כבר שקיעה.
"אני הכרתי את הדרך כבר מההתחלה" אמרתי והוא צחק.
"היה נעים להכיר יסמין, ניפגש עוד שבוע" אמר חייכתי אליו והוא הביט בי כמה שניות לפני שהלך.
הלכתי מהר אל השוק השחור ונתתי למלך השוק את מה שהשגתי היום.
הוא נתן לי את הכסף והתחלתי להסתובב בשוק השחור,מחפשת בגדים שיתאימו לאחים שלי.
מי שלא מכיר את השוק,והסוחרים לא מכירים אותו,מהר מאוד הוא ימצא את עצמו קונה שטויות במחירים מופקעים.
ואז נשדד באיזה סימטה,ככה שלא נשארים לו לא השטויות ולא כסף.
אחרי סיבוב קצר קניתי כל מה שצריך וגם כמה פגיונות חדשים.
"אז אתה מבין?אם תקנה את זה תיהיה לך שנה שלמה של מזל טוב,המכשפים של רעיד בעצמם הכינו את הקמע הזה" שמעתי את אחד הנוכלים של השוק אומר לאיש תמים.
אולי לא כל כך תמים הוא ידע לחסות את ראשו בבדרס.
"מה אתה אומר? זה בטוח עובד?" שאל האיש הלא כל כך תמים.
"כן,כן במאה אחוז" אמר הרוכל/נוכל.
שמח שנפל על מישהו כל כך טיפש.
"הייתי שמח לקנות אותם אבל אין לי כסף" אמר האיש.
נחיריו של הרוכל התרחבו והוא רתח מזעם. נחרת צחוק ברחה ממני והם פנו להסתכל עלי.
"נו באמת אליער,באמת חשבת שהוא יקנה את השטויות שלך?" שאלתי וצחקתי.
ווידאתי שהמטפחת מחסה את פניי וגילגלתי את עיני.
"שקט,פרחחית קטנה לכי לך לפני שתקלעי לתסבוכת שתיהיה לו כאן" אמר הזקן בכעס ושרק לחבריו.
עיניו של האיש סרקו אותי ונאנחתי יודעת שאני הולכת לסבך את עצמי.
"אליער,בוא נדבר על זה כמו אנשים מבוגרים שיש להם חיים" אמרתי והאיש המסתורי צחק.
"יסמין אני לא אגיד שוב לכי מפה או שאני לא אהיה אחראי על מה שיקרה לך,חוץ מזה את מכירה את הנוהל אם אתה לא קונה אתה נשדד" אמר.
"בתכלס זה לא באמת נוהל..זה פשוט מה שכולם עושים" אמרתי ומשכתי בכתפי.
"יסמין" אמר בהזהרה.
"בסדר,תביא את זה" אמרתי מצביע על קמע אקראי. הוא רטן משהו והביא לי.
"את יודעת שאחרים לא היו נותנים לך להתחמק מזה,פעם הבאה אל תתערבי במה שלא קשור אלייך" אמר.
שילמתי לו ולקחתי את הקמע.
"את לא מתכוונת לשאול מה זה עושה?" שאל האיש המסתורי.
משכתי בכתפי והסתכלתי אליער בשאלה.
"זה קמע אהבה,הוא יגרום לך למצוא את הנפש התאומה של תוך חודש" אמר ונחרתי בבוז.
"לכי מפה את מבריחה לי לקוחות"
אמר בזעף וגירש אותנו מהדוכן.
תפסתי את האיש בידו וגררתי אותו לכיוון היציאה.
"לאן את לוקחת אותי?" שאל ולא נשמע פחד או היסוס בקולו.
השתקתי אותו ובחנתי את השוק.
שיט,חאסן הביט בי ועיניו שרפו את ידי האוחזת באיש.
הוא מלמל משהו וחבריו הלכו לכיווננו מכניסים את ידיהם לכיסים.
"קדימה בוא איתי,אם תתעקב אפילו לשניה אני משאירה אותך מאחור ותיהיה בטוח שתמות מוות כואב" אמרתי ושחררתי את ידו מתחילה לרוץ לאחת הסמטאות.
למזלו הוא עמד בקצב שלי ולא איבד אותי.
"תכנס לשם" אמרתי ונדחקנו בין בתים.
היינו צמודים ופני היו מול חזהו המוצק.
הוא התנשם בכבדות ונאלצתי לשים את ידי על פיו המכוסה בצעיף.
עיניו קדחו בעיני.
ומצאתי את עצמי שוקעת בעיניו החומות ששאבו אותי אליהן.
YOU ARE READING
מלכת מצרים*מוקפא*
Romanceיסמין היא נערה ענייה, ענייה מאוד בלשון המעטה. היא גונבת בשביל להמשיך את הקיום של משפחתה, אבל זה אף פעם לא מספיק. כשהיא מבינה את זה היא חוברת לקבוצת מורדים, שמטרתם העיקרית היא להדיח מהכס את מלך מצרים. אשר לא מביא לעם שלו אפילו מעט עזרה ומתעלם מקיומם...
