בלייק הייל *מוקפא*

4

אני מחזיק את הקשת בידי , מנסה לשמור על שיווי משקל יציב.
עוד קצת ואני שם. אני מותח את החוט לאחור ומכווץ את עיני.
כשאני שולף את ידי מהקשת החץ מתנוסס באוויר ונוחת בדיוק בבטן הפרה.
״כל הכבוד הייל, עבודה טובה.״ תומס, המפקד שלנו תופח לי על הכתף ואני מהנהן אליו בעייפות. אני באמת מצוין.

״העירו אותנו בחמש וחצי רק בשביל להרוג פרות , לעוד מישהו זה סדיסטי מדי?״ ליאו נאנח כשהוא מנקה דם פרות מנעליו.
״כי לכולנו זה פשוט רגיל״ אני עונה לו ונשען עם גבי לאחור.

הפרות לא מהירות מדי, הן לא מבחינות בסכנה ישר, לכן הרבה יותר קל לפגוע בהן מאשר מכל טורף אחר שקיים.

״בלייק, דרק וליאו לכו לבדוק מה עם הפרה ששם״ תומס מצביע על כיוון שעוד לא הלכנו אליו מתוך היער ואנחנו מהנהנים אליו לחיוב.
״אנחנו תקועים בחרא. למה לא נשרפנו.״ אני אומר וליאו מחזק אותי.

״הולישיט אתם חייבים לבוא לכאן.״ דרק צועק אלינו וליאו מגחך. ״יצא לך פישה דרק?צריך ניגוב?״ אנחנו מגיעים אל דרק ומיד מבינים על מה הוא מדבר.
״צריך לקרוא לתומס בדחיפות, ליאו, רוץ״ אני דוחק בו והוא הולך.

אני מתקרב לגופה, ריח של סירחון מגיע אל אפי ואני מנסה להצעלם ממנו כמה שאפשר, על הגופה דם זולג בשיגעון.
״דרק אחי זה לא קול.״ אני לוחש לו והוא מהנהן אליי. ״אתה חושב ש-״ ״כן.״ אני קוטע אותו, מפחד לשמוע את האמת.

״זאת באמת אותה הגופה שראינו פעם קודמת. אני בטוח.״ אני מכריז ודרק מסכים איתי. ״זה דם טרי אני חושב, אולי מישהו טעה בכיוון ופגע בה?״ דרק משער אבל זה נקי מדי.
איך לא היה צעקות? ולמה אין חבלות? ״אני לא חושב״
״אז מה אתה כן חושב?״ הוא שואל, מביט בי. ״אני חושב שהיא חזרה לחיים כדי לנקום בנו ואז איזה גיבור על בא והציל אותנו מגורלינו המר״ ליאו נדחף.

״זוזו, מהר!״ תומס מרחיק אותנו במהירות מהגופה ומסמן לנו ללכת בדחיפות. ״רגע תומס תסביר לנו מי זאת.״ דרק מבקש ותומס מעיף לו מבט של ׳עוף מכאן או שתקבל כאפה׳
״אן שלא צריך.״ הוא ממלמל .

אני מעביר בתומס מבט אחרון , כשעל פניו קמט דאגה.
האם הוא זיהה את האישה?
״נו״ הוא מאיץ בנו כשקולו שאנחנו עדין צופים בו ואנחנו נסים על נפשינו.

״אתם מתכוונים לדבר על זה?״ אני שואל ודרק עונה לחיוב.
״ראינו את הגופה הזאת כבר פעם קודמת, ועכשיו שוב, עם דם טרי.
אולי מישהו הזיז אצ הגופה ודקר אותה עוד פעם?״
ליאו שואל ודרק משיב שלא, ״זה לא הגיוני״ הוא ממלמל ומגביר את צעדיו.

״למה לא?״ אני שואל ומרים את גבתי.
דרק כל כך חכם שכבר קשה לזהות למה הוא מתכוון באמירות שלו.
״אני אסביר לכם יותר מאוחר, אני חייב ללכת לעשות משהו״
ובאותה השניה הוא נעלם.

״אז מה עושים?״ ליאו שואל ואני מושך בכתפי.
״רוצה אולי לבקר את פאולה?, המון זמן לא ראיתי אותה.״ הוא שואל וליבי פועם במהירות. לא סיפרתי להם.
״ליאו פאולה נשרפה״ אני אומר, הקול שלי יוצא יותר אדיש ממה שתכננתי ומבטו של ליאו מתרסק.
״איך? לא הגנבת אותה?״ אני משיב לשלילה. ״שאלתי אותה אם היא רוצה לבוא והיא אמרה שאין טעם.״ אני עונה וליאו מכווץ את גבותיו בכעס.
״אתה אנוכי,בטירוף בלייק. איך יכולת?״ הוא מרים את הקול.
״איך יכולתי? מה היית רוצה שאני אעשה.״ אני משלב את ידי בתסכול וליאן מושך בשיערו.

״דרק יודע?״ הוא שואל בשקט ואני מנענע את ראשי.
״לעזאזל איתך ליאו אתה לא יכול להוציא אותי מרושע פה, אני לא מתכוון להתחנן על חיים של אדם שלא רוצה בכך! נו באמת.״
אני נאנח וליאו בועט באיזה אגרטל שהיה קרוב. ״פאולה היא לא אבא שלך ליאו, אתה לא יכול לנטוש אנשים שחשובים לך בכזאת קלות. אותי היית נוטש?״ הוא שואל ולא מחכה לתשובה כשהוא זורק איזה חפץ לרצפה והוא נשבר.

״אדיוט תראה מה עשית.״ אני צועק עליו והוא מחזיר לי קללה הגונה.
״נו באמת- תעזור לי להרים את זה חזרה.״ הוא אומר ואני נשאר עומד.
״היי, תראה את זה.״ הוא אומר לי מהרצפה ואני לא מסתכל אפילו.
״תניח את זה רגע בצד ותבוא לראות , אני חושב שזה חשוב בלייק. ברצינות.״ הוא אומר והפעם טון קולו נשמע אמין בצורה ידועה.

אני מתכופף ונודר שאם הוא שיקר אני אחטיף לו מכות,
והוא לא שיקר, כנראה, אולי זה סתם משהו אבל על הרצפה בין כל השברים היה מפתח.
״זה מפתח,״ אני אומר לאט, ״שחרוט עליו השמות שלנו, איזה יופי.״
״כן באמת יופי בלייק. מה זה צריך להיות?״ אני מושך בכתפי
״אני לא יודע.״ אני מכניס את המפתח לכיס מכנסיי.

אני וליאו קמים על רגלינו , הוא מביט בי לכמה שניות ואז מנקה את ידיו בבגדיו. ״כדאי שנסתלק לפני שיתבעו אותנו,בוא נזוז.״ הוא אומר ואני מהנהן. ״צודק.״