בלייק הייל *מוקפא*

7

״מהר ליאם!״ אמנדה מעיצה בי כשאני נועלת את העקבים בזריזות.
״למה את כל כך ממהרת?״ אני שואלת והיא מביטה בי כאילו נפלתי מהירח. ״אנחנו לגמרי מאחרות, ואבא שלך שונא את זה.״ היא מסבירה ואני מהנהנת. ״נכון״

״מוכנה סופית?״ היא שואלת אותי ואני מביטה בראי.
שיערי מגולגל לצמת שורש ארוכה, השמלה צמודה אליי והשסע עוד שניה מגיע לי לתחתונים. אני אוהבת את השמלה הזאת.
אמנדה איפרה אותי קלות, לא יותר ממסקרה ואיילינר קטן.

״אולי נוסיף קצת סומק? את נראת מאוד עצבנית.״ היא שואלת, ואני ממהרת לשלול. ״ממש לא״
״המלווה שלך בחוץ.״ אני שומעת את קולו של ארתור וכבר העצבים לי עולןם. ״אוח, איזה מלווה?״ אני שואלת. ״נסיך צרפת.״ ארתור עונה לי למרות ששאלתי את אמנדה. ״אמנדה, על מה הוא מדבר?״ אני שואלת מבולבלת ואז היא שולפת אלי חיוך בהול. ״זה ידיעה של הרגע האחרון ממש. פשוט, זה נשף, ונסיכה צריכה בן זוג לנשף.״
אוח.

אני יוצאת מחדרי לראות את הנסיך, איך קראו לו? אני לא זוכרת. או שלא אמרו לי ממש. ״ואו, את נראת נפלא.״ הוא אומר ומשיט לי את ידו. אני לוקחת אותה ומחייכת אליו קלות. ״תודה,״ אני שואלת לשמו ״פיטר״ הוא מחייך אלי. שיערו הבלונדיני מסודר מאוד ומגולח בקפידה.

״שנלך? יקירתי?״ הוא שואל ואני מושכת בכתפי.
אנחנו נכנסים שלובים לנשף, כבר יצא לי להיות ככה בסיטואציה עם נסיכים. לפעמים יוצא מזה כמה מזמוזים אבל לא יותר.

אולם האירועים הגדול שבארמון יכול להיות קומה בשביל עצמו בכלל. אבל אבא של אבא של אבא שלי, רצה שיהיה אולם אירועים.

״אני הולכת לשתות משהו.״ אני מודיעה לפיטר והוא מהנהן.
אני מנופפת לשלום לכמה מאנשי מלוכה מארצות אחרות והם מנופפים לי בחזרה.

״היי, אפשר שתיה חזקה?״ אני שואלת את הברמן ומנסה לתת לו את הפרצוף הכי רציני שלי. הוא מהנהן נמרצות ״בטח,״
הוא מגיש לי את הכוס ואני שותה ממנה במהירות, אני מרגישה את הדם שלי מתחמם ואת הנוזל הדוחה ממלא לי את הגרון בחום.

אני עוזבת את הבר ומתקדמת מהר לרחבת הריקודים, אני משתכרת בקלות מהכוס הזו. אני רוצה להימחק.
אני הולכת לאחד המלצרים וגונבת לו שוט אחד של וויסקי, אני לוגמת ממנו במהירות וכבר מרגישה מסוחררת.

״היי, את בסדר?״ פיטר שואל אותי כשהוא מוצא אותי ואני מחייכת אליו בשלווה. נתמכת בידו בשביל לעמוד. ״ברור שכן!״
״שתית?״ הוא שואל מבולבל ואני רק עוזבת את ידו ומתחילה להזיז את גופי לפי הקצב של המוזיקה.
״היי, ליאם, שתית?״ הוא שואל שוב ואני מביטה בו בשיעמום. ״לאאא״
״אולי רק קצת״ אני עושה עם אצבעותי סימן שיראה לו כמה קצת ואז כשאני מרגישה את חום גופו עוזב אותי אני חוזרת לרקוד.

אני מרגישה כל כך כל כך משוחררת, כאילו עננים בצבע ורוד ממלאים את התקרה. כאילו צמר גפן מתוק מכסה את כל עולמי. כאילו אין לי בעיות בחיים.