בלייק הייל *מוקפא*

5

אני הולך לאיבוד במחשבות , כל כך הרבה דברים בזמן כל כך קצר קרו. אני מחזיק במפתח שבידי. B D L.
אני מהדק את אחיזתי בו. אני חייב לגלות מה זה אומר.
אני עולה לקומה השניה של הארמון, הקומה האסורה.
אני לא חושב יותר, אני פועל.

אני מסתכל על הדלת הראשונה שאני רואה, הקומה מלאה בדלתות אבל רק היא מושכת את תצומת הלב שלי.
אולי כי יש עליה שלט מורשים בלבד.

אני שומע צעדים וממהר לדחוף את עצמי לדלת חומה ולסגור אותה כשאני מרגיש בסכין נצמדת אל צווארי מאחור.
אני עוצם את עיני בחיוך ותופס את הסכין והופך אותו במהירות לצד השני כשאני פוגש בעיניים ירוקות מבוהלות.

״תשחרר אותי או שאצרח.״ היא מודיעה וחיוכי נמחק.
״את זאת ששמה לי סכין בצוואר.״ אני מושך בכתפי עדין מאיים עליה עם הסכין בראשה.

״אסור לך להיות פה. אני יכולה לדאוג שיתלו אותך בכזאת קלות.״
היא מאיימת ואני מתעלם ומביט בחדר המבולגן.
נראה כאילו פרצו לפה.
״את יכולה, המלך ממש פה בחוץ. פשוט חבל שתביכי את עצמך יותר משכבר הבכת.״ אני אומר לה בביטחון והיא מביטה בדלת לכמה שניות.
״למה אתה מתכוון?״ היא שואלת.
״אני לא חושב שזה עניינך,נסיכה חטטנית.״ אני עונה לה בעיניה מצטמצמות.

היא תופסת את הסכין שבידי ומניפה אותו על הרצפה בחוזקה עד שהוא נכנס אל רצפת העץ.
״תראי מה עשית,״ אני נאנח. ״כזאת חסרת אחראיות.״ אני אומר בידיעה שזה יוציא אותה מכיליה.
היא שולפת את הסכין ומתיישבת לידו, היא מניחה את הסכין על קצה ידה ומהדקת אותו חזק. ״מה את עושה?״ אני מסתקרן והיא רק מחייכת אלי, היא מראה לעברי את היד המדממת שלה ועושה פרצוף עצוב.
״אוי, תראה מה עשית, מה אבוש יגיב לשומר החסר אחריות?״

אני מגחך לרגע, ״זה מגוחך, אין לי חיים אז אני אדקור את הנסיכה. בהצלחה לך עם זה.״ אני אומר והיא רק נאנחת בכאב שבידה.
טיפשה. ״הכאבת לעצמך יותר מדי?״ אני שואל בלעג ומחפש בעיני משהו שיכול לעזור.

אני תופס כמה ניירות לחים ופלסטרים, שזה כל מה שמצאתי במחסן המסריח ומתיישב לצידה. ״אם תרצי להיות המלכה תצטרכי לצערי להיזהר משומרים חסרי אחריות.״ אני אומר לה והיא רק מושכת באפה.
״תסתום״ היא פולטת ואני שורק.
״את ממש לא מחבבת אותי? אפילו לא קצת?״

אני מסיים לטפל לה ביד והיא מיד קמה על רגליה ונופלת שוב מכאב. ״אולי דקרת חזק מדי.״ אני אומר והיא מחזירה לי פרצוף חמוץ.

״אני הולכת מכאן.״ היא מודיעה ומנסה לקום ללא הצלחה.
״אני מחכה בקוצר רוח לראות זאת.״
היא נאנחת וזורקת עלי גליל נייר טואלט שהיה קרוב אליה.
״הכאבת לי!״ אני אומר בכאב וממשש את ראשי.
״אוי באמת?״ היא שואלת וזורקת עלי כל דבר שקרוב אליה, וזה אומר הכל.

״תזהרי קצת, יש לי גוף עדין מאוד.״ אני אומר ומגן עלי בידי.
״תתנצל אז!״ היא צועקת ואני מחזיר לה בצעקה ״בחיים לא״
היא מכווצת את הגבות שלה, היא כל הזמן עושה את זה .