בלייק הייל *מוקפא*

6

״קיבלנו מכתב.״ דרק אומר לנו ואני משפשף בידי את העין הימינית שלי ומתמתח. ״איזה מכתב דרק?״ אני שואל בקול צרוד מהבוקר.
5 לפנות בוקר וכבר אני צריך להפעיל חששות על המוח היפה שלי?

״הזמנה, להיום בערב. יש נשף.״ הוא מסביר ואני נאנח. אני מביט על ליאו שנראה מתוסכל כמוני. ״אין לנו בגדים לזה. חליפות או משהו בסגנון.״ הוא אומר ואני מצדיק אותו. ״בואו לא נבוא. לא יסימו לב אנחנו חדשים מדי.״ אני מציע ודרק מנענע בראשו לשלילה.
״אתה חי בסרט בלייק.״

״בלייק וליאו, לכו תבדקו אצל תומס אם יש לו איזה חליפות להביא לנו. אני אבדוק על שאר הדברים.״ הוא אומר ואני מרים גבה. ״איזה שאר דברים דרק?״ אני שואל והוא נכנס ללחץ. ״אתה יודע, נעלים, כאלו.״ אני מהנהן אליו לא מרוצה אבל עוזב את זה.
מה אכפת לי מה דרק יעשה?

״מתי אנחנו צריכים ללכת דרק?״ ליאו שואל בעייפות ודרק לעומתו שעירני לחלוטין עונה ״עכשיו בערך.״ אני כמעט נחנק.
״מי מספר לך שעכשיו ממש עוד לא אפילו השעה שאני אמור לקום בה.״ אני אומר בעצבים וליאו מסכים איתי.

״מעניין לי תביצה השמאלית, קומו כבר.״ דרק אומר ואני לא יכול שלא לשרוק לו. ״אח בלב אתה דרק״ ליאו אומר ותופח על כתפו בעידוד.

אני וליאו מתארגנים בזריזות ויוצאים מהחדר למשרד של תומס.
האימון שלנו מתחיל בשש, עוד שעה.  ״אולי נתאבד?״ אני לפתע שואל את ליאו ואני נראה כחושב על הרעיון. ״לא הגעתי עדיין ל100 זיונים השנה.״ הוא אומר ואני מהנהן. ״אז נחכה.״

אנחנו דופקים על המשרד והוא נפתח מיד.
עיניו הערניות של תומס תופסות את עינינו. ״מה אתם רוצים?״ הוא שואל בתסכול. אננ מביט למשרד שלו שנראה רע. מאוד.
״חליפות, אין לנו לנשף.״ אני נאנח והוא מהנהן בהבנה. ״בטח, טוב מאוד שבאתם אחיין שלי השאיר לי פה כמה אני חושב...״
הוא פותח מגירה אחת וסוגר אותה מיד כשהקונדומים מבצבצים ממנה.
ליאו פולט קריאת עידוד ותומס מיד משתיק אותו.

הוא שולף לעברנו 3 חליפות בצבעים שונים, כחול , אדום וירוק.
״תודה תומס אח שלי.״ ליאו אומר ותומס מוסר שלא לאחר לאימון.
״אל תאחר גם אתה, נראה שהיה לך אתמול לילה קשוח.״ אני אומר ומיד אנחנו בורחים לפני שנספיק לראות את התגובה שלו.
מה שלא ממש בוער לי.

אנחנו תולים את החליפות בחדר, ״דרק עדין לא חזר.״ אני מודיע וליאו מהנהן. ״בטח הוא עדין מחפש נעליים.״ הוא אומר בשובבות ואני מחניק גיחוך. ״חמש בבוקר? דרק הזה לא יודע לחכות.״

*******_________•••••••••***+++++++%%%%%%**
ליאם בלקתורן ;

אני יוצאת מהחדר הארור שלי בעצבים.
״את לא חייבת לכעוס עלי גברתי.״ הוא אומר ואני מהנהנת כברור.
אני לא חייבת אבל אני רוצה. ״זה לא אכפת לי.״ אני עונה למר ארתור סבסטיאן השלישי.
״את יודעת שזה חלק מתפקידי נסיכה.״ הוא אומר כמובן מאליו ומנסה להדביק את קצב הליכתי. ״וחלק מתפקידי זה לישון נכון? כדי שהמוח שלי יהיה מספיק חכם בשביל לא להרביץ לך למול כל המדינה. אבל גם את זה הרסת נכון?״ אני אומרת בעצבים ודוחפת אותו לאחור.