בלייק הייל *מוקפא*

3

״אני מודה לכולכם שהגעתם לעוד ארוחה טובה , בתיאבון לכולם.״
המלך מודיע וכל מי שעמד מתיישב מיד.

״אני לא מבין למה אנחנו פה, אנחנו יכולים ללכת מפה לאיזה צריף קרוב, למצוא עבודה, ולישון כל החיים.״ ליאו אומר בתיסכול ואני רק מהנהן להסכמה איתו.

״אנחנו פה כי אנחנו לא רוצים למות ליאו.״ דרק מסביר ואני מסכים גם איתו. ״מתי אנחנו יכולים ללכת כבר?״  אני שואל ודרק מביט על השעון שמונח על ידו. 20:55
״אני מניח כשיתנו לנו עבודות.״

אני נועץ את מבטי במשפחת המלוכה שיושבת בקצה השולחן האמצעי.
המלך יושב זקוף , מחייך כאילו הכל מעולה אצלו.
המלכה מסדרת בדיוק את הכתר הזהב שעל ראשה, הנסיכה נאנחת ונראה שהיא מתווכחת עם טחד מהיועצים.

כולם היו רוצים להיות במקומם , מי לא?

המלך קם על רגליו , ״טוב , אני מניח שאפשר כבר להתחיל להסביר לכם את הכל, אין טעם לחכות יותר מדי.״
כולם מריעים בתשועות.

״תושבי דינם היקרים, מהיום תיקראו תושבי גלוריה.
אנחנו שמחים מאוד על הזכות לארח אתכם כאן בעיירה הצנועה שלנו.
בלי דיבורים מיותרים תרשו לי להסביר לכם מה אתם הולכים לעשות במשך הזמן שלכם כאן.״
הוא מתיישב בכיסאו ומכחכך בגרונו.

״חשבתי על זה די הרבה, אפילו כינסתי לזה ישיבה! אבל מהיום והאלה כל הצעירים- 17-20- ילכו ממחר בבוקר לקורס הכנת שומרים ואם ירצה האל כבר מעוד חודש בדיוק 40 ממכם יתקבלו להיות חיילים אצלנו כאן במדינה, כמו כל תושב.
הבוגרים יותר, 21-60, יכולים לבחור בעצמם מה הם רוצים להיות על ידי רישום אצל האחראית משמרות דפנה.״

דרק מביט בי ובליאו. שומרים ?
״לא חשבתי שהם ילכו כל כך רחוק.״ הוא אומר .
מכיון שאנחנו בני 18 אנחנו נצטרך ללכת לקורס?
״אני לא הולך לשמור להם על המדינה המזויינת.״ אני אומר בנחת ומשלב את ידי. הם חיים בסרט.
תצומת הלב שלי מופנת את המלך כשהוא ממשיך לדבר.

״מה עוד, החוקים, אני מבין שאתם יכולים כבר לנחש שמי שיפר אותם עונשו חמור כמו לרוצח.
אסור בהחלט לעלות לקומת המלוכה, אתם ראשיים להתהלך רק בקומות 4,5,1,3.
אסור להמרות פקודה ישירה, לא משנה מה היא.
את השאר אני בטוח שתגלו לבד ואני מקווה שתהיה לכם שאייה נעימה פה-״ המלך נקטע על ידי צעקה.

״אתה לא יכול להגיד לי לעלות לחדר, אני אעלה רק מתי שמתחשק לי לעלות.״

כולנו שמעו את הצעקה, פתאום מבטי מגיע לכיסא הנסיכה, הוא ריק.
המלך עולה בעצבים, אולי הוא מנסה להסתיר את זה אבל כולנו יכולים לראות את הורידים יוצאים לו מהחורים.

הוא לוחש משהו למלכה והיא מהנהנת בפחד. לאחר מכך הוא יוצא מהחדר אוכל והמלכה משחררת את כולנו.

״מה זה היה?״ דרק ממלמל לעצמו כשאנחנו יוצאים.
״מה עושים עכשיו?״ ליאו שואל ואני עוצר. ״מחבואים״
שלושתינו מחייכים וליאו צועק במהירות שדרק הסופר.

אני ממהר לרוץ לצד השני של חדר האוכל , כשאני רואה את המנקה עם המפתח אני יוצא ממנו בזריזות ונכנס לארון הראשון שאני רואה.
אני מרגיש פתאום ידיים מחזיקות בפי ואני מסתובב לאחור בשניות ומעיף אותם ממני.

״מה לעזאזל?״ אני לוחש כשהנסיכה או מי שהיא לא תהיה מצטופפת בפינת הארון, ומסמנת לי להיות בשקט.
״אם אתה לא רוצה שאני אתלה אותך תסתום את הפה לכמה רגעים אוקיי ?״ היא לוחשת לי בחזרה ומשתתקת מיד כשאנחנו שומעים צעדים.

אחלה של מחבוא מצאתי לי.

״למה שאני פשוט לא , לא יודע , אסגיר אותך? אני בטוח שלא יתלו אותי על זה״ אני מביט בה באדישות והיא נושכת את פנים הלחי שלה.
״נו..כי אתה אדם טוב לא יודעת פשוט אתה חייב לעזור לי״
אני מגחך מכמות הנואשות שלה, מה היא כבר יכלה לעשות?

״לא יעזור לך להתחבא פה לנצח את יודעת״ אני לוחש לה בחזרה ומתכוון לצאת מהארון המקולל הזה עד שהצעדים מתחזקים והיא מושכת אותי בחזרה אל מאחורי הבגדים התלויים.

״היא חצופה ואני ממש לא מתכוון לשתוק על זה.״
״תרגע, אני בטוחה שיש לה הסבר לכל הבלאגן הזה.״
״ככה לא אמורה להתנהג הנסיכה. ממש לא.״

אני זז לשניה באי נוחות והצעדים מפסיקים.
״תלך לבדוק את זה״ קולו של המלך נשמע והצעדים מתקרבים אלינו בזהירות.
אני מביט בה והיא מסמנת לי לעשות משהו.

אני נאנח כשידית הארון מתנדנדת ואני מקיף אותה עם גופי , פניי קרובות על פניה ואני מניח את ידי על הלחי שלה.
״תהיי בשקט,״ אני מסמן לה עם השפתיים והיא מהנהנת.

דלת הארון נפתחת ואני מביט בשומר של המלך ברוגז.
״מה יש לך?״ אני שואל אותו מכסה את פניה של הנסיכה עם גופי.
״מה יש לי? למה אתה בתוך הארו- הבנתי, מצטער.״ הוא אומר וסוגר חזרה את הארון.
הם עד כדי כך פתטים שלא שמו לב?

אני משחרר את אחיזתי בנערה שאפילו את שמה אני לא ניסיתי לדעת ויוצא במהירות מהארון, לפני שתבקש ממני עוד משהו.

אני חוזר לחדר כשאני רואה את ליאו ודרק מתלחשים.
״עדיין לא מצאת אותו? לקח חזק את המשחק.״ אני שומע את דרק אומר בחשש וחיוך מתנוסס על פני.
״לא יודע איפה הוא יכול להיות,״ אני אומר ונשכב על המיטה שלי באנחה.