ישבנו בכיתה משועממים כרגיל והיא עוד פעם באה ונמרחת עליי... זה מגעיל!
"אופה אפשר ללכת אליך היום???" היא שאלה ונסתה להראות חמודה אבל קרה לגמרי ההפך
"תגידי כמה פעמים אני צריך להעיף אותך ממני בלי שתחזרי כל פעם מחדש אה?!?!"
"אבל אופה אתה החבר שלי ואני רו...
הייתי קשור לכיסא וכל הפרצוף שלי חבלות ודם... עדיין אין לי שום כוונה לתת להם את מה שהם רוצים הם יצטרכו להרוג אותי קודם! הדלת נפתחה והוא נכנס שוב ???- " אני מבין שאתה עדיין לא מוכן לפתוח את הפה שלך הא?"
"לא תקבל ממני שום דבר אז אני מציע לך שתוותר כבר" ירקתי עליו
הוא צחק לפני שהעיף לי עוד אגרוף לפנים
???-" איפה הוא!?!"
"אני לא הולך לספר לך! "
??? -" אז אין לי מה לעשות בך עוד"
הוא כיוון אליי את האקדח נשמתי עמוק ורק ארבע מילים יצאו מתוך הפה שלי בלחישה ' אני מצטער יקרה שלי '
.
.
.
ואז נשמע הירייה.
*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*
מה קורה? ראיתי שיש לכם הרבה שאלות בתגובות ואני לא כלכך מופתעת העלילה עוד לא ככ מובנת ויש עוד המון דברים שלא אמרתי לכם... אם יש לכם שאלה שאתם ממש רוצים לשאול אתם יכולים או בתגובות או בפרטי ואני אשתדל לענות מבלי לעשות לכם ספויילר להמשך אז אם יש משהו לא מובן תגידו לי ואני אסביר בשמחה ועכשיו לפרק!
*-*-*-*-*-*-*-*
נ.מ טאהיונג
ירדתי למטה ואכלתי את ארוחת הבוקר שג'ן הכינה לי ובלי לבזבז יותר מדי זמן שמתי את האוזניות על הראש והתחלתי ללכת. וכן אני יודע שיש לי נהג והכל אבל הליכה בבוקר זה דבר ממש מרגיע ועם כל הדברים שעוברים עליי לאחרונה אני ממש צריך את זה. זמזמתי לי את השיר שהתנגן והלכתי לי בשלווה והאמת שהגעתי מהר יותר משחשבתי, הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה רק 7וחצי ובגלל שהשיעורים שלי מתחילים ב8וחצי יש לי עוד שעה לבלות כאן לבד כי בשעות האלה הקולג' ריק אז לקחתי לי את הזמן להסתובב קצת מסביב. למרות שנואה הראה לי את המקום בערך ואת כל הכיתות שאני לומד בהן אני יודע להתמצא כאן יפה מאוד אבל עדיין יש עוד הרבה מקומות שלא ראיתי אז התחלתי ללכת לכאן ולכאן... ראיתי את מגרש הספורט וכמה תלמידים שעוסקים בזה כאן ורוצים להתפתח בתחום שהם רוצים עושים אימוני בוקר כדי להתחמם כנראה... המשכתי ועברתי עוד כמה חדרים כמו חדר מחשבים ענק ואפילו שלושה חדרים מלאים בפופים ואפילו מעט מיטות כנראה כדי שלתלמידים שצריכים קצת הפסקה ונשארים עד מאוחר יהיה איפה להירגע בין השיעורים. עברתי את החדרים האלה בהבטחה שאני עוד אבלה בהם קצת והמשכתי בדרכי עד שהגעתי לחדר שגרם לי לשכוח מכל הסיור שתכננתי לעשות ולהיכנס פנימה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
