הסודות ששמרתי בליבי

פרק 1- איילין

**התחלתי לפרסם שני סיפורים חדשים, אשמח אם תקראו** :)

¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤¤

הצפצוף המרגיז של השעון המעורר העיר אותי.
הרמתי את עפעפי באיטיות ואור השמש הבוהק מיהר לסנוור את עיניי . עשר בבוקר, השעה הרגילה שבה התעוררתי מדי בוקר ב-550 ימים האחרונים, הגיע יום מספר 551, בו חגגתי את יום הולדתי התשע עשרה.
מבלי להתנתק מהסדינים הרכים של מיטתי, הושטתי יד אל הטלפון הנייד אשר שכב על שידת הלילה וניתקתי אותו מהמטען. שש עשרה הודעות חדשות, בכנות, ציפיתי לפחות. דילגתי במורד הרשימה עד שהגעתי להודעה משלבי, לחצתי על פתח וקראתי 'יום הולדת שמח ילדונת, תתכונני ללילה V.I.P ב'לבלס', יהיה מדהים :) אני אקפוץ לקחת אותך ואת בריאנה ברבע לעשר, תהיי מוכנה ליל." סגרתי את הטלפון וזרקתי אותו הצידה. אני זקוקה לזה, אני צריכה להשתחרר הלילה. אספתי כוח רצון והעפתי את השמיכה מעלי, התנתקתי מהסדינים באיטיות והתיישבתי על קצה המיטה, הורדתי את כפות רגלי אל הרצפה הקרה והלכתי ישירות אל הארון בקצה החדר. פתחתי אותו, הגיע הזמן לצאת לריצה היומית.

אחרי שהפכתי חצי ממנו על הרצפה מצאתי שורט קצר ונוח וגופיית ספורט. הוצאתי זוג גרביים ותחתונים והלכתי לחדר האמבטיה. החלפתי בגדים, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים ואספתי את שיערי לזנב זוז, טקס ההתארגנות הרגיל שלי.

כעבור כמה דקות הייתי מוכנה לצאת אך לא זזתי מהמראה, הבטתי בהשתקפות שלי, כל פעם שהסתכלתי על הבחורה שהביטה בי בחזרה הצלחתי לראות את השינוי שחל בה.

אני כבר לא הילדה בת השש עשרה עם העיניים האפורות והשיער הבלונדיני שחיה את החיים שנכפו עלי, הגעתי לגיל תשע עשרה, הפכתי לעצמאית, בטוחה יותר, בחורה שלא תלויה באף אחד, מישהי מספיק חזקה לעמוד על העקרונות שלה.

יצאתי מהחדר ונעלתי את הדלת. ירדתי אל המטבח ומילאתי לעצמי בקבוק מים קרים לדרך, נעלתי את נעלי הריצה האהובות עלי ונעמדתי במרכז הסלון, מסתכלת סביבי. בשנה האחרונה גרתי יחד עם שלבי, החברה הכי טובה שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. ההורים שלה קנו לנו את הבית הזה לאחר שעזבנו את שיקגו. בוניטה ספרינגס הייתה העצירה הראשונה שלנו בפלורידה, ואשקר אם אגיד שלא התאהבתי במקום הזה בשנייה הראשונה שכף רגלי דרכה בו. בית החוף שגרנו בו הפך לגן העדן הפרטי של שתינו, לקום בכל בוקר אל משב רוח קריר וריח מלוח של ים, להביט בקו האופק הרחוק, לצפות בזריחה, להרגיש את החול הרותח בשעות הצהריים. אלו היו הפינוקים שלנו, אחרי שש עשרה וחצי שנים בשיקגו הקרה הגיע לנו להרגיש את השמש מלטפת את עורנו. המקום הפך לבית שלנו במהירות מפתיעה.

לקחתי את נגן המוזיקה שלי, הכנסתי את האוזניות האלחוטיות לתוך האוזניים ויצאתי מהבית. נעלתי את הדלת והחבאתי את המפתח מתחת לסלע באחת ערוגות הפרחים לצד מדרגות העץ שהובילו לכניסת הבית. ציפתה לי שעה וחצי של כושר, נכנסתי לפלייליסט הריצה שלי, לחצתי על פליי והתחלתי לרוץ לצלילי אחד השירים החדשים של ריהאנה. עם הזמן התחלתי להגביר את הקצב ולתת לרגליים שלי לקחת אותי הכי רחוק עד שאני לא מתעייפת.