השבעה בבית ספר

13

פרק דכאוני
אנבת:
לא האמנתי למה שקרה.
סיפרתי לפייפר את הכל בלי לפספס כלום כי ידעתי שתעזור. אחרי שגמרתי היא הלכה כשאמרה "אני הולכת לסדר את זה"
נשארתי שם עד תחילת השיעור.
חשבתי להבריז, פשוט לברוח ולא לחזור, חשבתי גם (⚠️⛔אזהרת דיבור פוגעני ופגיעה עצמית⚠️⛔)
להתאבד פשוט להוציא את הקידון שדמסר(ה.כ נראה לי שקוראים לו ככה) נתן לי ופשוט לתקוע אותו בלב שלי ולא להרגיש יותר עצב.
אבל לא יכולתי כי ידעתי שאם אוותר פרסי ישאר ככה לנצח ולזה לא הייתי מוכנה. אז הלכתי לשיעור וראיתי את פרסי יושב ליד אורלי
התקרבתי עליו והוא עיקם את הפרצוף ואמר: (ה.כ על תהרגו אותי זה ממש קשה לי ) אז מה חכמולוגית מה יש לך הוא אמר בהתנשאות "פרסי בבקשה תצא מזה" התחננתי וכבר גידלתי תקווה שיבין. "בלונדי, את טיפשה מידי בשביל להבין מה קורה? אני מעולם לא אהבתי אותך פשוט ריחמתי עליך" הוא החזיר עם ארס בקולו ואני יכולתי להרגיש את ליבי נשבר. דמעות עלו בעיני אבל עצרתי אותן פניתי לאורלי והחזרתי לה "אורלי את הולכת להצטער על זה" היא גיחכה לפני שהחזירה לי
"אוי מותק בואי שבי מאחורי כי תמיד תהיה פחות טובה ממני. אמרתי לך שפרסי בסופו של דבר יעדיף אותי אבל לא האמנת אז עכשיו את מאמינה?" התעצבנתי אבל נרגעתי והתישבתי בשולחן ליד אורלי ופרסי. השיעור התחיל אבל לא ממש הקשבתי. ההיתי עסוקה בנסיון להציל את פרסי.
השיעור נגמר ויצאתי אבל אז פרסי בא אלי. קיוויתי שהוא יזכר כל מה שעברנו ביחד ויחזור אלי אבל כשהוא התקרב יותר ראיתי שהוא מחזיק מזוודה בידיו. "נו נו נו תראו מי זו" אמר פרסי ונתן לי את המזוודה "את מגורשת מהבית שלי לכי תמצאי מקום לטפשות כמוך" אמר והלך.
זה היה הקש ששבר את גב בגמל, כל תקווה בי התרסקה לרסיסים.
אחרי הלימודים הלכתי דפקתי בדלת לבית של פייפר, לאחר כמה דקות פייפר פתחה את הדלת ו...

אההההה זה נ ו ר א י אני כל כך מצטערת זה הפרק. אני יודעת שהוא ממששששש קצר אבל אני צריכה להתאושש ממה שעשיתי כאן.
הפרק הבא יהיה יותר ארוך וקצת פחות דקאוני אבל אני לא יכולה להבטיח כלום. ביי🤗🤗