שלכת \ אוסף שירה וסיפורים קצרים

לב פחם

לחלק יש לבבות זהב, 

לחלק לבבות פלדה,

לבבות צמר גפן מתוק וגלידה,

לבבות עפר ואפר האדמה,

לבבות כפר ולבבות עיירה,

לבבות נייר ולבבות מים,

לבבות תקווה ולבבות כזב,

רק שלי קטן ומכוער.

נהגתי להתפלל לעוד עצב

לעוד קצת יגון,

ללחץ שיושיע אותי,

שיהפוך אותך ליהלום, כי

לב שלי, לב פחם, אותך נהגתי לשנוא,

חסר משקל ומתפורר ומטנף כל מקום

אליו רציתי להגיע, כל לב

אליו רציתי לחדור,

אבל למישהי, עם לב כֶּסֶת, הייתה במקרה מצית

מצית מעוטרת, מצית צבעונית,

ופתאום-

הָיִיתָ אש, ופתאום הָיִיתָ חום

ואמנם בשביל הבד שלה זה היה בלתי נסבל,

אבל אני עוד אז בך ראיתי עולם שלא ניכר.

לב פחם, אתה משאיר אחרי שובל

שחור יותר מהאוקיינוס הכי עמוק,

ונשרף למראה פנים אהובות,

ועולה באש בלילות שקטים מתחת לשמיכות,

ניצוץ שמתחבא לו אי שם בכל חיוך

מאיים להצית אותי מחדש;

שיישרף הכל. אני עוד אוֹהַב.