שלכת \ אוסף שירה וסיפורים קצרים

שירת הכוכבים \ סיפור קצר

מה לעזאזל אני עושה כאן, בחוץ?

זו המחשבה הראשונה שעברה בראשי כשיצאתי מהאטמוספרה בפעם הראשונה. היא עדיין שבה להציק לי מידי פעם.

כי הריק שבחלל לא אמור להרשות לכלום להתקיים שם. כוכבי הלכת, השמשות, המטאורים, הערפיליות; כולם מרגישים לא נכון, בחלל הריק והגדול הזה. הוואקום שלפי כל ההיגיון הפרימיטיבי שלי היה אמור להישמר נקטע על ידי אובייקטים עצומים ולא נתפסים ביופיים, לא מאפשרים לך לדמיין עולם בו הם לא שם. וזה לא משנה כמה מילים אנסה למצוא כדי לתאר את היופי המרהיב שלהם. אף אחד לעולם לא יצליח.

ואז יש את כדור הארץ. הוא, כנגד אפילו יותר סיכויים, הצליח איכשהו לקיים על עצמו חיים; בטעות. איכשהו, הכוכב הלא-כל-כך גדול ומרהיב הזה, עשה משהו שנדמה והשאר לא הצליחו בו עד כה, ולאט לאט, התמלא בחיים. החליף יקום שומם באחד רועש; מועדון לילה בתוך ים של דממה.

ואפילו יותר גרוע. כן, הקולות המשונים שבעלי החיים הראשוניים יצרו היו מעניינים. אבל המילים גברו עליהם. מטפסות במהרה לראש שרשרת המזון ומשמידות כל מה שעומד בדרכן. המילים יצרו מורל ומחשבה חופשית שהביאו איתן הרס וכאב מיותרים. החתימו את גן העדן הפרטי שלנו באמצע החלל הגדול והריק בדם ומלחמות סרק. צבעו אותו בפילוסופיות שונות והנאה אמיתית, לא כזאת התלויה בהישרדות, עד שהיינו בנקודה בה לא יכולנו כבר להיחשב בעלי חיים; אלא מובילי חיים.

בבלגן ראינו סדר, ובסדר, זה לא כאילו זו משימה בלתי אפשרית: אבל לבטח היינו קצת יותר שמחים אם היינו נשארים קצת יותר טיפשים. אם היינו מחבקים את אי הסדר שהיה אחד החלקים הכי בסיסיים בגלקסיה במקום לנסות למצוא בו היגיון.

"היי!" דפיקה בדלת התא שלי.

מה בכלל המטרה של כל זה? למה פיתחנו את האינטליגנציה המחליאה הזאת, למה התעקשנו להרוס לעצמנו את היופי שבכאוס הזה?

"הכל בסדר? מוכנה לנחיתה?"

גלגלתי עיני לשמע קולו של הבחור הצעיר שעמד מול התא, וסובבתי את ראשי מהחלון הקטנטן אל עבר הדלת העגולה בקצה המיטה שלי. נאבקתי להסתובב עם כל גופי אל עבר אותה דלת קטנה והכנסתי את הקוד הקבוע אל מסך המגע כדי לפתוח אותה. פניו העגולות חייכו לעברי במעין תמימות שקשה היה למצוא בעולם של היום- אבל אולי אני פשוט זקנה מכדי להכיר אנשים תמימים. בגיל מסוים פשוט מאבדים את הניצוץ הזה בעיניים. הוא, למזלו, עדיין צעיר.

התא היה בגודל של מיטה וחצי. היו בכל חללית המון תאים, כדי לנצל כמה שיותר מקום- אישית אני נהנית מהפרטיות והגודל הקומפקטי, אבל יש משתכני ארץ שלא יכולים לסבול את זה. מצד אחד של המיטה היה מטבח פצפון שהוטבע בתוך הקיר מאחורי דלת הזזה. מהצד השני, שקעים ומכשיר שניתן לתקשר באמצעותו עם צוות החללית, בנוסף למקום קטן בשביל מזוודה וחצי.