שלכת \ אוסף שירה וסיפורים קצרים

כוכבים מתחת לעיניים

קטע לתחרות של ayador, 'תמונה שווה אלף מילים'. הדמות שהקטע כתוב עליה בתמונה ^^^ יש גם סרטוט שלה בסוף כי לא יכולתי לעצור בעצמי 3:

יצא בסוף יותר character study מאשר כל דבר אחר עם פואנטה ופלוט, אבל זה חמוד. קריאה מהנה!!

***

היא עמדה על החוף כשראיתי אותה לראשונה; לאחרונה.

בשער שבין היבשה לים. איפה שהגלים נפגשים עם החול, מלטפים אותו, משכנעים, מחלחלים עמוק, מאחדים את הגרגירים החמקמקים ועושים מהם עיסה שכזו, אחת סתגלנית ורכה ודביקה. שם היא עמדה. שיערה המקורזל והמנופח תפס את השמש השוקעת, קווי מתאר של זהב טהור כמו הילה מלאכית סביבה, הילה סבוכה ויפהפייה שמרצדת כשהבריזה הימית של חודשי החורף המוקדמים משחקת באותו בלגן של שיער.

בפעם הראשונה, האחרונה, בכל ימי חיי; קינאתי ברוח.

"בשביל מה המקל?" שאלתי, כי מה עוד יכולתי לעשות.

ורק אז היא הרימה אז את ראשה מתעסוקתה בחול. פה ואף קטנטנים ומדבקות צבעוניות של כוכבים מתחת לעיניים. עיניים שבוחנות אותי כאילו עמדתי לרמות במבחן חשוב במיוחד. היא הרימה את המקל הגדול שאחזה בו בתנועה חלקה והצביעה איתו בכיווני. "צפי ותגלי."

ועם זאת, היא חזרה לשלה. התקרבתי קצת. היא מושכת את המקל נגד החול הבוצני כמו מכחול נגד דף איכותי, מאיירת ספירלות וקשתות ונקודות וסלסולים, מנדלה שהלכה והתרחבה כשהדקה תקתקה. הקווים מהירים והחלטיים, אבל בבירור מאולתרים, ולפני שיכולתי להעריך את התמונה שמצטיירת תחתי, גלים חסרי רחמים שטפו אותה ולקחו אותה איתם פנימה, שוטפים גם את כפות רגלינו היחפות, מטביעים את שתינו קצת עמוק יותר בחול. ברגע בו הגלים נסוגו אחורה, היא התחילה לצייר שוב, הפעם צורה חדשה.

ואני? צפיתי; נחושה לגלות.

אחרי הפעם השביעית בה הגלים לקחו איתם את יצירת ידיה העדינות פציתי שוב פי.

"שמעת פעם על סיזיפוס?"

כשהיא הרימה את ראשה הפעם חיוך ערמומי שלא חשף שיניים התמקם על פניה, נראה שייך. כאם הוא תמיד היה שם ותמיד יהיה. כשהיא מנידה בראשה לחיוב, הפעמון הקטן והזהוב שקשור אל צווארה מצלצל במלודיות קצרה ומתוקה.

"ועל מה ולמה את מענישה את עצמך?"

"זאת שאלה טובה." היא מסיתה מבט אל המים. "את שואלת שאלות טובות."

"ואת, בלי להעליב, עונה תשובות גרועות."

"רק אם את יוצאת מנקודת הנחה שיש לי תשובות טובות יותר." היא תוקעת את המקל הארוך בחול הבוצני ומיישרת את שמלת הוינטאז' הירוקה שמתנפנפת בקלילות כך שהיא מכסה שוב את ברכיה. ואז, לצערי חסר הגבולות, מסתובבת ומתחילה ללכת בכיוון ההפוך.