Complicated beginning perfect end

פרק 10

"יש לנו אורחת תתארגני" אבא אמר "אה לא צחקתם איתי באמת יש אורחת?" אמרתי "כן זאת הפתעה שכבר שנים לא ראית אותה" הוא אמר "מה?!" אמרתי בהלם "אמא שלי למה?" שאלתי "חשוב לה להכיר אותך ולראות אותך" אבא אמר "טוב שהיא נזכרה" אמרתי ועליתי לחדר והוא עלה אחריי "למה את כל כך שונאת אותה?" אבא שלי שאל "למה?! כי היא עזבה אותי בגיל שלושה חודשים גידלתי את עצמי לבד בכל כך הרבה מובנים לא הייתה לי דמות אימהית שתנכה אותי שתוביל אותי בדרך הנכונה אז טוב לדעת שהיא נזכרה שיש לה בת" אמרתי כועסת "תמיד היה לך אותי ותמיד יהיה" הוא אמר וחיבק אותי "אני יודעת" אמרתי "תתלבשי יהלוש היא מגיעה בעוד שעה וחצי אוקיי?" הוא שאל "ברור שאני אתארגן כאילו יש לי ברירה" אמרתי  וחיפשתי בגדים ושמתי חולצה לבנה כזאת עם ציור של שמש וכיתוב ,גינס ונעלי אולסטר שחורות והלכתי להתאפר ובאמצע היה צלצול בדלת וירדתי למטה "יהלי זאת לא היא זה שף פרטי" אבא שלי אמר "אוקיי פשוט בא לי מים" אמרתי ולקחתי לי כוס מים וחזרתי למעלה ושמתי שירים "יהלי את מוכנה?" אבא שלי שאל מלמטה "כן" אמרתי "אז בואי למטה" אבא שלי אמר וירדתי למטה והוא פתח את הדלת והיא ראתה אותי יורדת למטה "וואו אני בהלם איך גדלת לי" היא אמרה בשיא ההתרגשות "היי" אמרתי קרה כלפייה מאוד והתיישבנו בסלון "נו יהלי יפה שלי איך בבית הספר?" היא שאלה "מצויין" אמרתי והרגשתי שעשיתי לה מבט כאלו אני עומדת לרצוח אותה "יופי מה עם חבר" היא אמרה חייכה וקרצה "אין ואני גם לא רוצה" אמרתי "בגילך כבר היו לי שלושה חברים בו זמנית" היא אמרה "שמחה בשבילך אבל בזמנך זה היה בסדר כיום במאה עשרים ואחד זה לא כל כך מקובל" אמרתי והרגשתי כל כך ביצ'ית כאלו אני ענבר והתחלתי לצחוק לה בפרצוף ומישהו התקשר אליי אז עליתי לחדר לענות לשיחה אבל לא שמעו קול מצד השני אז ניתקתי וכשיצאתי מהחדר שלי אבא שלי עמד בחוץ "תביאי לי את הטלפון שלך מיד" הוא אמר "למה?" אמרתי "מיד!" הוא אמר "אוקיי אוקיי" אמרתי "רדי למטה האוכל מוכן "אפשר את הטלפון שלי?" אמרתי "קחי" הוא אמר וירדתי למטה היה במטבח מלא פסטות סושי פיצות ועוד המון דברים לקחתי לי פסטה שמנת והתחלתי לאכול היא לקחה פסטה רוזה ואבא שלי פיצה "אז בשביל מה באת לכאן דנית?" אבא שלי שאל "האמת ש... אני חולה ולא נשאר לי הרבה זמן ואני חושבת שהגיע הזמן שלי עם יהלי ואני רוצה שיהלי תעבור לגור איתי" היא אמרה עם חיוך כאלו גם אני רוצה ואני ואבא הסתכלנו אחד על השני בהלם "אין סיכוי" אמרתי "סליחה?! כל דבר שאני רוצה אני מקבלת אז את תבואי איתי!" היא אמרה "אז תתרגלי לקבל לא כי אין סיכוי שבעולם את לא אמא שלי ובחיים לא היית פה בשבילי או תהיי אין לי אמא מהרגע שנולדתי גידלתי את עצמי לבד בלי שום דמות אימהית בלי שום הנחיה אימהית ובקיצור שלום שלום ואל תבואי לי בחלום!" אמרתי ועליתי לחדר "יהלי רדי לכן עכשיו ומיד" היא אמרה וירדתי פתחתי את הדלת "צאי מפה בבקשה" אמרתי "את לא הבת שלי יותר!" היא אמרה ויצאה "מצויין מזל בשבילי" אמרתי והיא הסתובבה להגיד משהו וטרקתי לה את הדלת בפרצוף "מה זה היה" אבא שאל "לא יודעת אבל הייתי נחמדה אליה" אמרתי "זאת אמא שלך!" אבא אמר "מצטערת אבל אין לי אמא ובחיים לא הייתה לי" אמרתי "רק כשהיא עומדת למות היא נזכרת בי לא תודה" המשכתי ואמרתי "אבל היא עדיין אמא שלך" אבא אמר "תמיד יהיו לי חלק מהגנים שלה לצערי אבל היא אישה מפונקת שחושבת שמגיע לה הכל ואם אומרים לא עושים מה שהיא רוצה אז היא מתהפכת לא בא לי אנשים כאלה בחיים שלי אבא" המשכתי ואמרתי "אב..." אבא אמר וקטעתי אותו באמצע "אתה הבן אדם הכי חשוב לי ואני מקווה שתכבד את ההחלטה שלי לא לדבר איתה" אמרתי וראיתי את עופר בצד ושהוא מסכים איתי "את הבת שלי אני עושה ואעשה בשבילך הכל אני מכבד את ההחלטה שלך לא להיות איתה בקשר אני תמיד כאן אם תרצי לדבר" אבא אמר "אני יודעת תודה" אמרתי וחיבקתי אותו "מאוחר תעלי לישון נסיכה" הוא אמר ועליתי לחדר שלי והתחלתי להחליף לפיג'מה ונרדמתי