Chapter 5

245 7 0
                                    

קים

מאוחר יותר באותו היום

בדרכנו לביתו של רון שרר שקט ביני ובין תום, אפילו לא החלפנו מילה אחת בדרך. אנחנו בדרך כלל לא מסוגלים להישאר בשקט ליותר משתי דקות כשאנחנו יחד אבל הערב היינו מרוחקים אחד מהשניה כמו שלא היינו אף פעם.. כנראה שכל אחד היה צריך מעט מרחק כדי לעכל את הסיטואציה שקרתה בנינו.
כשהגענו תום התיישב ליד ליה ורון ואני ליד נועה ושקד וזה היה מוזר כי תמיד ישבנו יחד, לפעמים אפילו חלקנו את מקום הישיבה שלנו. הגיעו לרון הרבה אנשים כצפוי. הייתה מוזיקה טובה וגם אוכל ושתייה, נראה שאנשים נהנו סך הכל. הייתי נהנית יותר אם לא הייתי כל כך שקועה במחשבות. אני ותום? אוף אני לא יודעת.. אני חושבת שאנחנו פשוט.. סקרנים.
כל הערב הזה היה מוזר לי, אני ותום לא הצלחנו להסתכל אחד לשני בעיניים, כל פעם שאחד מאיתנו תפס את השני בוהה בו הסטנו את מבטנו מייד ממבוכה.
לאחר שעה וחצי שישבתי עם החבורה ולא הייתי מרוכזת בשיחות שלהם בכלל החלטתי לחזור מוקדם הביתה. שקד הציע להחזיר אותי כי הוא גם רצה לחזור מוקדם.
במהלך הנסיעה שקד פנה אלי ושאל ״הכל בסדר בינך לבין תום? הייתם מאוד מרוחקים הערב״
״כן״ עניתי בלי לפרט יותר מידי
״רבתם?״ שאל שוב
״בערך..״ עניתי למרות שלא רבנו, פשוט לא רציתי או בכלל ידעתי לתאר את מה שקרה.
״כמו שאני מכיר אתכם אתם לא תשרדו אחד בלי השניה" הוא אמר אלי וחייך.
לאחר כמה רגעים הוא הוסיף ואמר "אל תדאגי, יהיה בסדר".
״אני בטוחה״ עניתי וקיוויתי בכל ליבי שהוא באמת צודק.


התאהבתי בטעותWhere stories live. Discover now