הנסיכה הקטנה שלי

~part one!~

~נקודת מבט ליסה~
אני מתעוררת בארבע לפנות בוקר, בעקבות סיוט מעצבן, אני קמה מזיעה ומתנשפת ומנסה להסדיר את נשימתי. אני קמה ממטתי, הולכת לאמבטיה לשטוף את פניי, לצחצח שיניים ולהתארגן ליום הראשון בבית ספר החדש.
אני מתאפרת, מתלבשת ומסלסלת את שערי, מארגנת את התיק ויוצאת לבית ספר וכמובן שהמעצבן הזה מייסון בא איתי. כי אבא לא מוכן לתת לי ללכת לבד לשום מקום. אבל שנה חדשה, בית ספר חדש, חברים חדשים ואנרגיה חדשה. אנחנו נכנסים לרכב בשעה 6 בבוקר, שם הנהג מחכה לנו. כשאנחנו מגיעים לבית הספר כל הבנות רצות אל מייסון כאילו הוא איזה אליל, כרגיל. אבל אני ממשיכה ללכת וכך גם הוא, כאילו הבנות שרצות אליו לא קיימות.
אני נכנסת לכיתה והמורה מציג אותי לתלמידים האחרים "תגידו שלום לליסה ווניסטון, תלמידה חדשה בבית ספרנו. אני מבקש שתתנהגו אלייה בכבוד" הוא אומר. המורה פונה אלי ואומר "לכי שבי ליד מליסה" אני מהנהנת והולכת למקומי החדש "היי, נעים להכיר" מליסה אומרת לי "שלום" אני עונה לה. אנחנו מתחילות לדבר ומתחילות להיות חברות טובות.
בסוף היום מליסה קלטה את מייסון ואמרה "מי זה החמוד הזה, מה הוא חדש פה? בחיי לא ראיתי אותו." "חחח זה מייסון השומר ראש שלי והוא לא חמוד" עניתי. "אין מצב שאת לא מאוהבת בו. הסתכלת אליו!?" היא אומרת במבט מופתע. "מה יש לאהוב בו הוא בן אדם מציק." אני משיבה בעצבים כשאני רואה אותו מתקרב לעברי "או והינה מדברים על הקרציה, הנהג כבר הגיע?" אני אומרת לו הוא עונה "כן, הנהג ממתין לנו בכניסת בית הספר" אני אומרת ביי למליסה והולכת לאוטו.
~נקודת מבט מייסון~
חזרנו הביתה, אני נכנס לחדרי אל מנת להוציא את העצבים שלי על משהו, לא משנה אם זה הקיר או השק איגרוף, בגלל העובדה שליסה מתייחסת אלי מגעיל ולי אסור להגיב, כי יפטרו אותי ואני חייב את הכסף.
"אני פשוט שונא אותה!" אני צועק ונותן אגרוף לקיר מעצבים. ההרגשה המעצבנת הזאת שמישהו מעליך ואתה לא יכול לעשות כלום משגעת אותי. אני לא יכול שלא להתעצבן! להיות עם הילדה המעצבנת הזאתי כל היום, איכ. שונא את זה.

כשנהיה מאוחר בלילה הקשתי על דלת חדרה מאחר ואביה ביקש ממני לקרוא לה