הנסיכה הקטנה שלי

~what happened right now?~

~נקודת מבט ליסה~
אני עדיין לא מבינה ממתי אני מרחמת עליו. אני מכירה אותו עוד מעט 5 שנים ובחיי לא ריחמתי עליו, או שבכלל לא היו לי רגשות עליו. אני זוכרת שבתור נערה בת 13 ממש התלהבתי ממנו, מהשרירים שלו, מהשיער השחור והמתולתל שלו, מהעיניים הכחולות כמו אוקיינוס שלו, מלראות אותו מתאגרף בלי חולצה, אבל ככל שגדלתי לא באמת היה לי אכפת יותר. לא ממנו, לא מהיופי שלו, לא מההתנהגות שלו ולא מגופו. אז מה קרה פתאום? אני לא מצליחה להבין.
אני מסיימת לאכול ועולה לחדרי, על מנת לישון את שינת הצהריים שלי.

ליסה מתעוררת בגלל רעש הנקישות על דלת חדרה, ליסה קמה מהמיטה על מנת לפתוח את הדלת. "ממתי את לא מוכנה בזמן?" מייסון אומר.
"מה?! כבר בוקר?!" ליסה אומרת בפרצוף מופתע. "כן, הנהג מחכה לנו למטה." מייסון משיב לליסה. "טוב, אלך להתארגן" אמרה ליסה וסגרה את דלת חדרה 'אני חייב להכיר את הילדה הזאת לעומק.' חושב לעצמו מייסון. לאחר שהגיעו לבית הספר מליסה קפצה על מייסון ומייסון לא הבין מה היא רוצה ממנו. "אני מזכיר לך גברתי, שאני כאן בשביל לשמור על ליסה. אז האם תואילי בטובך לרדת ממני?" אמר מייסון למליסה ומליסה לא משחררת. "אתה רוצה להיות חבר שלי?" אמרה מליסה למייסון ומייסון מרוב לחץ אומר "כן" מליסה עזבה אותו, בזמן שמייסון מסתכל על ליסה וליסה עליו במבט מופתע.

~נקודת מבט מייסון~
אני מסתכל על ליסה וליסה מסתכלת עליי במבט מופתע ושניה אחרי שמליסה הלכה ליסה התחילה לצחוק "מה קרה פה עכשיו?" אני אומר. "אמרת כן למליסה" ליסה אומרת וממשיכה לצחוק. "לא מצחיק." אני אומר והולך וליסה אחריי בזמן שהיא צוחקת "אז עכשיו כאילו יש לי חברה?" אני אומר מבולבל. "כן טיפשון. מה אתה רוצה לומר לי שבחייך לא הייתה לך חברה?" ליסה אומרת. "לא, מעולם לא התאהבתי או אהבתי מישהי." אני משיב, בזמן שליסה עם פרצוף מופתע. כשמסתיים השיעור מליסה קופצת עלי ומנשקת אותי ואני עם מבט מופתע, מאחר וזה בא משום מקום. "או אתם זוג כזה חמוד" ליסה אומרת וצוחקת. "ליסה? שקט." אני אומר במבט שנאה.
~לאחר יומיים~
דודתי התקשרה "היי מייסון, המצב של סופיה מדרדר. הרופאים אומרים שאם הם לא יעשו את הטיפול מהר היא תמות." היא אומרת. "לא, לא, לא. אני אשיג את הכסף! אני אשיג את הכסף! היא תישאר בחיים!" אני משיב.