פרסי ג'קסון ושומרת הערים האבודות

במקום בטוח? אולי

קליפסו:
אחרי השיחה עם כירון הלכנו לכיוון ביתן האדס לחפש את ניקו. אנבת' עדיין הייתה נורא עצבנית שכירון לא סיפר לנו את זה עד עכשיו.
"הוא יודע שאני מתחרפנת מדאגה, ורק עכשיו הוא נזכר לספר לי שהוא מכיר את המקום? ואם הייתי מתה מדאגה?" התלבטתי אם לענות, ואז החלטתי שכנראה היא צריכה פשוט לדבר עד שהיא תרגע. "לא, זה משהו. אנחנו מאבדות את אהבות חיינו לאיזה מקום זר, בלי שום מושג איך להחזיר אותם, והוא פשוט נזכר להגיד שהוא מכיר את המקום."

"לפחות עכשיו את יודעת שהוא מכיר את המקום הזה. זה נותן איזשהו ביטחון בכל זאת. אם כירון מכיר שם מישהו, כנראה שזה מקום בטוח."
"בטוח? ב-טחחחח" אנבת' ענתה, "זה כמו להגיד שחצוי שנמצא במסע חיפושים בטוח כי האלים שלחו אותו למסע."
"הממ יש בזה משהו", הודיתי, "אבל בואי ננסה להרגע בכל זאת. הם ילדים גדולים ויכולים להסתדר לבד."
"אני מקווה" אנבת נאנחה.

הגענו לביתן האדס.

"ניקו?!" אנבת' קראה.
נשמעו כמה *בום* ו *טראח* מבפנים.
"אממ יכול להיות שאנחנו מפריעות לו?" שאלתי את אנבת'.
"לא. זה תמיד ככה."
ניקו פתח את הדלת. הוא נראה כאילו הוא בדיוק התעורר.
"בוקר טוב עטלף. איפה הרופא שלך?" שאלה אנבת'.

***

טוב אני יודעת שזה פרק ממש ממשש קצר אבל אני קצת במחסום כתיבה, ורציתי לשחרר לכם משו בכל זאת... מקווה שנהנתם מהפרק הזה💜
מוזמנים להציע רעיונות להמשך, ואיך לשלב את זה, כי אני כבר רוצה להוריד את המחסום הזה ולסיים את הסיפור (גם להמשיך יהיה טוב)
קיצר תגיבו כי רק התגובות וההצבעות עוזרות לי להמשיך לכתוב... בלי זה אני לא מצליחה.
לוב יו ביי✨

נ''ב-
עכשיו סיימתי לכתוב את הפרק הבא, ואהבתי אותו יותר מהנוכחי. תפציצו בתגובות ובכוכבים ואעלה אותו בקרוב😉
מקווה שהתגעגעתם אליי כמו שהתגעגעתי אליכם😍😅