פרסי ג'קסון ושומרת הערים האבודות

לא שוב אתה

לין:
אוקיי, פרסי הזה משוגע. אשכרה פשוט דחף אותנו למים. למזלנו, אנחנו יודעים להחזיק את הנשימה לזמן ממושך ככה שזה לא היה ככ נורא.
ראיתי במים לידי את המורה, ואת פרסי, המורה הנוכחי. המורה לא היה כל כך שמח מזה שדחפו אותו למים. לעומתו, פרסי נראה מאושר להיות במקום עם מים. כשהוא הסתכל עליי, הוא ראה שאני עוצרת את הנשימה, והחיוך שלו ירד.
פתאום שמעתי את קולו בראשי- 'אל תעצרי את הנשימה. נסי לשחרר ולנשום'
נבהלתי. מה הולך פה?? הוא גם טלפת?? איך הוא מדבר איתי מהמים? מה? איך?
'אל תיבהלי' צחק פרסי. 'חלק מהיכולות שלי במים זה לתקשר עם אנשים. עכשיו, נסי לשחרר.'
או-קיי. אני מקווה שאוכל ללמוד את היכולת שלו כי זה מה זה מגניב.
נראה שפרסי שידר מחשבות דומות למורה, אבל הוא התחיל להשתעל ולהחנק. פרסי אחז בו והוציא אותו מהאגם.
יצאתי מהאגם אחריהם בדאגה.
ראיתי שהמורה שלי כנראה נשם את המים ממש והוא בקושי היה בהכרה.
הסתכלתי על פרסי. לעומתי, הוא לא נראה מודאג. הוא הניח את היד שלו על המצח של המורה, ופתאום יצאו מלא מים מהפה של המורה. הוא הזדקף. "מה... מה קרה?"
"שום דבר מיוחד" ענה פרסי. "נראלי שכדאי שתלך לנוח. אנחנו נסתדר מכאן."
"כן, כן זה נראה לי מה שאעשה"
פשייי, הצליח להיפטר מהמורה. אבל האמת שעכשיו אני פחדתי לנסות.
"טוב", אמר פרסי, "מה את רוצה שנעשה? שנמשיך מאיפה שהיינו?"
"האמת שעכשיו לא... אבל אני אשמח אם תלמד אותי איך להיפטר מהמים האלו ולהישאר יבשה"
"אוקיי."

"תתרכזי בטיפות שעלייך, שבבגדים שלך. תדמייני אותן מתרוממות באוויר, ממש כמו שאת שולטת במים, רק מהבגדים שלך"

התרכזתי וניסיתי לעשות את מה שהוא אמר לי. זה עבד! לאט לאט הרגשתי את עצמי מתייבשת ואת הטיפות מתרכזות בכדור בידיים שלי.

"כן! מצויין" אמר פרסי, "תמשיכי ככה ו... אוי שיט."

"מה??" שאלתי, בבת אחת התנפץ לי הריכוז, וכל המים נפלו על הנעליים של פרסי. אופס. איך הוא הגיע כל כך קרוב?
הוא הזיז אותי הצידה ושלף עט מהכיס. המבט שלו היה ממוקד מאחוריי.
הסתובבתי לראות על מה הוא מסתכל, ולא הבנתי מה זה.
ידעתי שיש בערים האבודות יצורים מוזרים, אבל לא עד כדי כך.

"מה... מה זה היצור הזה?" שאלתי בפחד. כי בניגוד לחיות אחרות, הוא לא נראה נחמד או פחדן.

"זה יריב ותיק שלי. תכירי את המינוטואור מהמתילוגיה היוונית."
"מה? אם הוא מהמיתולוגיה שלך.. זה אומר שיש עוד יצורים כאלו?"
"כן, לצערי. והם אף פעם לא עוזבים אותי בשקט. לא סתם חששנו לבוא ללמוד כאן. להשמיד את הבית ספר לא הייתה בדיחה. אמנם זה לא היה בתוכניות שלנו, אבל כפי שאת רואה, גם זה לא."

המינוטואור התקרב ושאג. כנראה נמאס לו לשמוע אותנו מדברים עליו.
"מה לעשות?" שאלתי בחשש.
"אל תדאגי, זו פגישה שלישית שלי איתו, אני אטפל בו ואת תביאי לי גלידה."
"מה?"
"לא חשוב. היי בשר טחון! לא הרגתי אותך כבר?!"

הרג אותו? מה? אוקיי, אם חשבתי שפרסי משוגע, עכשיו אני בטוחה בזה. הוא אשכרה רץ לכיוון המינטאור שלו או מה שזה לא יהיה והתחיל להילחם בו. מצמצתי לרגע, ואיכשהו הם הגיעו למצב שפרסי נמצא על הכתפיים של היצור הזה. ורגע! איך הגיעה לידיים שלו חרב? מאיפה הוא הוציא אותה??

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. פשוט צפיתי בפרסי נלחם ביצור. פרסי קפץ ממקום למקום, עשה סלטות באוויר, ובגדול נראה כמו איזה גיבור על. הוא היה מדהים ולא היה לי שמץ של מושג איך הוא עושה את זה. הוא ירד מהמינטואור כשהוא התנגש בעצים ועלה עליו בחזרה. באיזשהו שלב היצור הסתער לכיוון הבניין ופרסי קפץ ממנו בסלטה חיננית לרצפה והחל לרוץ אחריו. המינטאור רץ קדימה ושבר כל דבר שהוא ראה. אני מקווה שכל זה לא על אחריותי. באיזשהו שלב איבדתי אותם. שמעתי שאגה חזקה.

מ-ה ז-ה ה-י-ה??

***

user96981909 תודה על הרעיונות!
מקווה שנהנתם מהפרק כי הוא ארוך יחסית בשבילי (עוד עובדת על זה) קיצר בקרוב לא בטוח שיהיו עוד פרקים כי אני בתקופת בגרויות (כן ,כן😌🥴)
מוזמנים לכתוב הערות לשיפור, הארות, וכמובן שפשוט להגיב כי זה מה שנותן את החשק לכתוב:)
לוב יו ומקווה שניפגש בקרוב;)