פרסי ג'קסון ושומרת הערים האבודות

הכרות עם המקום החדש

פרסי:
אחרי שגברת בואו-ניקח-אותם-על-הידיים ונחסוך-ויכוחים-כי-זה-מעצבן סוף סוף הורידה אותנו, בחנו את הסביבה. זה היה מקום עם רחבת דשא ירוק ובית אחוזה גדול.
פתאום שמענו שאגה "ראררררררר" ליאו ואני נדרכנו, אני עם אנקלוסמוס וליאו עם פטיש. כל החבורה הזאתי של הנערים נבהלו קצת מהרעש, אבל כלום חוץ מזה. הם הסתכלו עלינו במבט של 'מה עובר?' כשהסתכלנו לראות מה זה, ראינו טי רקס עם נוצות ורודות. ליאו הסתכל עליי בגבות מורמות כאילו אומר 'ממתי קיים דבר כזה?'
הסתכלתי עליו במבט של אין לי מושג.
"למה, התאהבת בה?" שאלתי אותו
הוא עשה לי פרצוף. "נורא מצחיק פרסי"
"אממ היי" אמרה הבלונדינית שגאלה אותנו מתלייה בידיים של הענקית, "אני סופי. נשמח להכיר אתכם"
"היי אני פרסי, וזה-"
"הו לא, הפעם אני מציג את עצמי" אמר ליאו. "אני-" "זה ליאו" אמר קיף.
ליאו הסתכל עליו במבט זועם. אני ניסיתי לבלוע את החיוך שלי. מסתבר שלא כל כך הצלחתי כי ליאו העביר את המבט הזה אליי.
"היי פרסי, היי ליאו. אני ביאנה וזה אחי" אמרה ילדה עם שיער כהה ארוך והצביעה על נער נאה "אני פיץ" הוא אמר. זה אחר זה הם הציגו את עצמם. אני רק חשבתי על כמה שהשם של קיף דומה למילה קוף ושפיץ דומה למילה פוץ וביאנה הזכירה לי את ביאנקה, מה שלא עשה לי את היום, וטאם... אם תגיד את השם שלו כמה פעמים בדרמתיות זה נשמע כאילו את מספר סיפור ואתה באמצע מתח או משהו. נראה שהמחשבות האלו עברו גם אצל ליאו, כי הפרצוף שלו אמר את זה
"טוב אז... שניכנס?" שאלה סופי.
לא. בואו נישאר בחוץ לעמוד ונחכה שהטי רקס הורוד ישאג שוב. ברור שאנחנו רוצים להיכנס!
"אה, בטח" אמרתי בנימוס. (תשמעו יחסית למה שחשבתי, אני ממש מנומס)
כשנכנסו, ליאו ואני התיישבנו על ספה אחת וכולם התיישבו מולנו. כולם נעצו בנו מבטים כאילו אנחנו הדבר המרתק ביותר בעולם.
"טוב אז יש לנו תהיות מי אתם ומאיפה באתם כי אנשים שלבושים כמוכם בדרך כלל לא מופיעים באמצע אטלנטיס ככה סתם" אמר היחיד בחבורה הזו שנראה זקן, איך הוא אמר שקוראים לו? מר שנורקל? משו כזה...
רגע... אטלנטיס? זה לא מיתוס? אני מתכוון מיתוס מומצא, לא כאילו, המיתוסים שאנחנו חיים. טוב פשוט עזבו
"אטלנטיס זה לא מיתוס?" שאל ליאו
"לא. לפני הרבה שנים, אלו שאנחנו מכנים 'הקדמונים' ראו את המחשבות של בני האדם, שתכננו להשתלט... (כאן כבר לא עקבתי) ובסוף הם החליטו להעלים את אטלנטיס....(שיואו איזו נברשת!).... הבנתם?"
כן. כל מילה. אני מקווה שליאו הקשיב, אחרת זה יהיה מביך. הסתכלתי על ליאו, שבדיוק שחרר הליקופטר קטן, ואמר "מרתק. אז אשכרה היינו באטלנטיס?"
"יאפ. ושם מצאתי אתכם" אמר קיף.
"אתה טכנופת?" שאל דקס (אותו משום מה זכרתי)
"אני מה?" ליאו נראה נעלב
"טכנופת. זו יכולת כאן" הסביר פיץ.
"אוקיי פוס רגע, מה זה יכולת, איפה אנחנו? רוצים להסביר לנו מה הולך כאן?" אמרתי
"כן בוודאי." ענה מר פורקל, "אתם במקום שנקרא 'הערים האבודות' כאן חיים האלפים שאלה בעצם אנחנו. אנחנו מאוד דומים לבני אדם, אבל גם מאוד שונים. יש לנו יכולות מיוחדות, ולכל אחד יש יכולת אחת, או שתיים במקרים חריגים"
"ובמקרים חריגים יותר- חמש יכולות" אמר קיף והסתכל על סופי כשאמר את זה. היא הסמיקה.
"אממ כן. סופי מיוחדת. אבל לא נדון בזה כרגע. טכנופת-זה מישהו שמבין מכונות, ויודע לבנות ולתקן ולשכלל, וכל מה שקשור לזה. דקס הוא כזה, וכשהוא ראה שבנית משהו, הוא חשב שכנראה אתה כזה. תכף נראה מה אתם יכולים לעשות. יש כל מיני יכולות. יש טלפת- קורא מחשבות, ויכול לשדר, פיץ וסופי הם כאלה, יש מתפוגגים, ביאנה היא כזאת" ביאנה נעלמה לרגע ותקשיבו שזה מלחיץ. שניה אחת אין בנאדם שניה אחכ יש. "יש מממש, שאדליין, בעלת הבית פה היא כזאת. אם היא יודעת איפה חפץ נמצא בדיוק, היא יכולה להביא אותו לכאן בנקישת אצבע"
בדיוק אז נכנסה אישה בלונדינית יפה כזאת, והיא הציגה את עצמה. "שלום, אני אדליין. אני שמחה לארח אתכם בביתי הצנוע" (הצנוע?? זו אחוזה!) "אני מניחה שאתם רעבים..." (אצלי לא צריך להניח אחרת) "הכנתי קצת כיבוד" היא נקשה באצבעותיה.
פתאום הופיעו על השולחן מלאא מאכלים שנראו מה זה טוב, וראיתי שליאו גם מתאפק להיות מנומס. מבט אחד אחד על השני, ולקחנו כמה דברים. שמעו שזה היה הדבר הכי טעים בעולם. ועוד היו לה גם קינוחים כחולים! מקום כלבבי

***
מקווה שאהבתם את הפרק, כי אני אהבתי😂🤭
ושוב אשמח שתצביעו ותגיבו, ואם אתם רוצים את ההמשך אז אתם יודעים מה לעשות בשביל לקבל אותו! ופליז תגיבו🙏 ואני מתכוונת, זה נחמד שאתם רוצים המשך, אבל למה בעצם?🤔 יש קטעים שאהבתם? שהצחיקו אתכם? אפילו סתם רק תגיבו סמיילי צוחק- זה יעשה לי את היום😚 כי כאילו- אם זה מושלם אז אין מה לתקן, אבל אם זה מושלם יש מה להגיב אז אם לא מגיבים בכלל מה זה אומר?🤔
לוב יו ותשארו שרוטים💓📀