פרסי ג'קסון ושומרת הערים האבודות

אנבת' כועסת. וגם קליפסו. או-או

ליאו:
פתאום האוויר הבליח מולנו וראינו בהודעת איריסנט שלוש בנות, מאוד מוכרות, עם פרצופים של 'כדאי שתסבירו את עצמכם וזריז'.
"אז הודעות איריסנט כן עובדות פה!" אמר פרסי בשמחה, שניה אחר כך הוא קלט את הפרצוף של אנבת' והפרצוף שלו הפך להיות אשם. מדהים איך שבן אדם יכול לשנות הבעות פנים כל כך מהר.
בכל אופן, הן הסתכלו עלינו במבטים האלו שלהן, ואנחנו עליהן בפרצופים אשמים, עד שנמאס לי.

"הי אנבת'! היי קליפסו! והיי פייפר!" אמרתי.
"מה-בשם-האדס-נראה-לכם-שאתם-עושים-ואיפה-אתם-אתם-לא-מבינים-כמה-דאגנו-לכם!" אמרה אנבת' בנשימה אחת. אופס.
"אממ, תקשיבי, זה לא היה בכוונה-" התחיל פרסי לומר
"כן? אז מה זה היה? בטעות?" היא קטעה אותו.
"אה... כן?" אמרתי בחשש
אנבת' נאנחה וגלגלה עיניים. "איך שניכם מצליחים למצוא את עצמכם כל הזמן בצרות?! טוב בכל אופן, לא עניתם על השאלה שלי"
"שהיא?" שאל פרסי. פייפר ואני עשינו לו מבט של 'באמת שאלת את זה עכשיו?'

אם מבטים היו יכולים להרוג, נראלי שפרסי מת בפעם האלף בערך, כי המבט שאנבת' עשתה לו היה קטלני, וזו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא נתנה לו את המבט הזה.

"איפה אתם?" שאלה פייפר, וחסכה מאנבת' את העצבים.
"אה, אממ... אנחנו ב... ליאו, אתה זוכר איך הם קראו למקום הזה?" שאל פרסי
"אנחנו במקום שנקרא 'הערים האבודות' וכרגע, לא קרה כלום"
"ליאו!!! אל תפתח פה לאלות הגורל! לא צריך שיקרה משהו!" אמר פרסי בחרדה.

אופס. שכחתי מהקטע הזה, שאם אתה חצוי ואתה שמח שהכל בסדר, או שלא קרה משהו נורא יותר, ואתה מציין את זה בקול- אלות הגורל כזה 'האהא, נראה לך? עוד תראה!' ואז המזל הופך להיות נאחס ומעצבן.

"טוב, אז נניח שנתעלם מהקטע האחרון שליאו אמר, איך הגעתם לערים האלה?" שאלה פייפר.
"מצאנו גביש וכששמנו אותו מול השמש, הוא פתח נתיב של אור" ענה פרסי.
"ופשוט צעדתם לתוכו." אמרה אנבת' בחוסר אמון.
"אממ.. כן. כשאת אומרת את זה ככה זה נשמע חסר אחריות" אמרתי.
"אז מה קורה אתכם? למה לא חזרתם?" שאלה פייפר.
"כי להיכנס ולצאת מפה זה לא אותו גביש. צריך אחד אחר, וכרגע אין להם כזה. יש להם לפריז, אבל זה לא כל כך יעזור לנו" אמרתי.

אנבת' החזיקה את ראשה וניסתה לחשוב. "אז אתם בעצם אומרים לי שאתם בערים זרות, ואין לכם דרך לחזור" היא סיכמה.
"כן, אבל הכרנו חברים, אז לבינתיים לא נהיה לבד" אמרתי
"המפפ טוב... אני אדבר על זה עם כירון ו-"
"אין צורך יקירתי." אמר פתאום מישהו מאחוריה.
"כירון! מה? איך-?" שאלתי
"ילדי היקר, ידוע לי כל מה שקרה לכם, מפני שצותתי-" ברצינות? אין גיל שזה עובר? "ואני מאוד מודאג משניכם"
"משנינו? זה אומר שאתה דואג על מי שמצא אותנו מאשר עלינו?" שאל פרסי.

כירון הסתכל עליו במבט של 'אני אפילו לא אענה על זה'. משתמע שהמסקנה של פרסי נכונה.

כירון פנה אל פרסי. "ילדי היקר, אתה יודע היכן אני נמצא כרגע?"
פרסי ואני החלפנו מבטים, ואז ניסינו לראות את הרקע מאחוריהם. היה מגן על הקיר עם ציורים, מכנסיים על הרצפה ותיק זרוק בצד.
"אתם-אתם" גמגם פרסי.
"בביתן שלך." ענתה לו אנבת'. היא אמרה את זה בטון של שח-מט.
"אנחנו נחפש כל דרך להגיע אליכם, או למצוא דרך שתחזרו, ושתדעו לכם, רבותיי הצעירים, שאתם בצרות צרורות."
"אממ תשמע ברור שאנחנו בצרות, אנחנו במקום לא מוכר ו-" אמרתי
"לא במובן הזה" אמרו אנבת' וקליפסו ביחד.
פרסי ואני בלענו רוק. זה יהיה נורא.
כירון, אנבת' ופייפר הסתכלו עלינו במבטים מאיימים ואז נתקו את השיחה.
"נראה לי שאנחנו מתים" אמרתי.
פרסי הנהן בהסכמה

***

מקווה שאהבתם🤗 הצעות להמשך ו/או לשיפור יתקבלו בברכה😚
תמשיכו להגיב ולככב🐟