𝗛𝗶𝘀 𝗟𝗼𝘃𝗲

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 7

מרתון סיום 1/3

כעבור 4 חודשים

כבר מהחודש הראשון להיריון הרגשתי כבדה יותר מאשר מה שהייתי בהיריון שלי עם אנה.

הייתה לי תחושה שאני נושאת ברחם שלי יותר מעובר אחד וברגע שהלכתי עם פארקר לבדיקה בחודש הרביעי שבו גם יכולנו לדעת את מין העובר, גילינו שיהיו לנו תאומים.

בנים.

מצד אחד היינו מאושרים עד הגג- מצד שני- ידענו שהבחור מבין התאומים יהיה ה'שליט' מאפיה שבידיו של פארקר לאחר שהוא יפרוש.

אני לא אדבר על האופציה הגרועה יותר כי זה סתם ישבור לי את הלב ויגרום לי ללכת למחשבות מאוד רחוקות ושעות שילכו לבזבוז.

פארקר ואני התחלנו לחשוב איפה נעשה את חדר הילדים- כל אחד בנפרד- והחלטנו לשים אותם יחד עם אנה באותה הקומה. הקומה השלישית בביתנו.

התחלנו לעבור באלפי חנויות וקנינו כל מה שאהבנו ומה שלא מצאנו, פארקר הזמין ממישהו פרטי שעובד אצלו ואו לא קשור אליו בשום צורה.

לאחר יום ארוך של קניות אני ישבתי על כיסא במרפסת שצמודה לחדר שלנו, בזמן שפארקר היה במקלחת.

חודש אוגוסט הורגש באוויר והחום רצח אותי.
איכשהו יצא מצב שבו אני ופארקר, קאי וריילי השארנו את הילדים שלנו עם לואיס ויצאנו לאחד המועדונים בבעלותו של פארקר כדי לקחת ערב חופשי לעצמנו.

כל זוג הלך לקצה אחר ובכך לקח לעצמו זמן איכות.

ראשי היה מוצמד לבית חזהו של פארקר, סנטרו הונח על ראשי ורקדנו לאט לאט זה לצד זה- גם כי היה לי קשה לזוז במהירות כמו כל השאר וגם כי רצינו לעשות הכל לאט ושכמה שיותר מזמן האיכות שלנו יחקק לנו בזיכרון מאשר שזה יעבור מהר וישכח.

"אני מפחדת." הודהתי בפני פארקר שאיכשהו שמע את קולי למרות המוסיקה החזקה.

"אין לך ממה." הוא אמר בניסיון לעודד את מצב רוחי, אך הוא לא ממש הצליח.

כן, ילדתי כבר לפני כן.
ידעתי מה זה להיות אמא.
אבל, פעם קודמת זה הלך לא כמתוכנן בשבילי.

הזכרונות מהחטיפה שלי לא נוטשים אותי לרגע. הם נרגעים מזמן לזמן מבחינת תדירותם, אך לפעמים אני עוד מרגישה כאילו הכל חלום. כאילו אני עוד שם, הרחק מהילדה שלי ומהבעל שלי ושאני בכלל לא בהיריון.
שלואיס לא בצד שלי אלא עוזר לשאר להכות, להצליף, לאנוס ולהתעלל בי ללא הפסקה.

פארקר עוזר לי בכל רגע ורגע. בכל סיוט מחדש גופי בין זרועותיו והוא לוחש לאוזניי מילים חמות שמרגיעות אותי.

"לא יקרה מה שקרה בפעם הקודמת," אמר כאילו קרא את מחשבותיי.
"אני לא אעזוב אותך לרגע. אתן לך קצת מרחב ולא אהיה תקוע לך בתחת היפה שלך עשרים וארבע-שבע, אך לא אשאיר אותך לא מוגנת. אני לא רואה את עצמי בלעדייך פעם נוספת." הוסיף ואני חיזקתי את חיבוקי בו.