לוחמת

פרק 4(אנדרה מרינו)

עיניים מעורבבות. כלכך יפות.
זו פעם ראשונה שבחורה מבקשת להילחם.
פעם ראשונה שמישהי חוצה את כללי העולם שלנו.
נשים מחוץ לתחום.
אבל זה לא סתם לא קרה אף פעם.
נשים לא יכולות להילחם.
אין להם כוחות כמו שלגברים יש.
ואחרי חצי יום היא תרוץ חזרה לבכות לאבא שלה ותגיד שהיא רוצה לצאת לשופינג כדי להתנחם.
מנורו פתח את הדלת ונעמד בפתחה.
״למה הרשת לה?״ הוא שאל בזעם ממותן.
שיחקתי עם העט בידי.
״היא תברח אלייך חזרה אחרי יום. בהבטחה.״ אמרתי ללא ספק.
״אתה לא מבין.״ הוא התקדם והניח את ידיו על השולחן.
הבטתי בצעדיו והראתי לו שאני שם לב כדי שלא יתבלבל בטעות וייפלט לו משהו לא במקום.
״אם היא רוצה משהו. היא משיגה אותו.״
״היא לא הילדה המפונקת שנדמה לך שהיא.״ הוא אמר בעיניים מודאגות.
״אני לא רוצה שהבת שלי תהיה רוצחת.״ עיניו סימנו הרבה מאוד דאגה, פחות כעס.
אך בכל זאת, אף בחורה עקשנית לא תגיע לרמת הסיפוק שאני דורש.
״אתה לא מכיר את הגיבושים שאני עושה לחיילים שלי? צריך להיות פאקינג חיית אדם כדי לעבור דבר כזה.״
״עקשנות לא מביאה אותך עד כדי כך רחוק.״
מנורו נשף אוויר בייאוש ויצא מהדלת, לא לפני שהיא הרכין את ראשו בפניי.
***************************************
לארה הייתה ב4:55 בדיוק במקום שהעברתי לה דרך אביה.
היא עמדה בשלמותה עם טייץ שחור שנצמד לגופה המחוטב בצורה מושלמת, וגופייה תואמת בצבע שחור.
הציצי העגול שלה הודגש בגופייה שהיא לבשה והישבן האגסי שלה גם כן.
לצידה עמד תיק בינוני, לא כמו שציפיתי.
הייתי בטוח שהיא תבוא עם מזוודה.
היא כלכך מלאת ציפיות, אבל היא לא יודעת מה הולך לעבור עליה.
היא פתחה את פיה לדבר אך השתקתי אותה בהרמת יד.
״נתחיל איתך ביפה. שלושים שכיבות סמיכה. צא.״ פקדתי והיא מיד השתטחה על הרצפה והחלה לבצע את פקודתי.
עשרים, עשרים ואחת, עשרים ושתיים, עשרים ושלוש.
נראה שהיא מצליחה את זה די בקלות, אבל שוב, פתחתי איתה ביפה.
כשהגיעה לשלושים לא ביזבזתי שנייה והרצתי אותה עשרה קילומטר.
פנייה האדימו והיא התנשפה בלי סוף, ולרגע חשבתי שהיא עומדת לוותר אך היא דחפה את עצמה.
״36:47.״ , ״זה הזמן שלקח לך לרוץ עשרה קילומטר.״ אמרתי בגסות.
חיוך עלה על פנייה בגאווה אך פניה השתנו כששמה לב לפניי.
״תעשי את זה בשלושים.״ פקדתי. ״צא.״
עם זמן מנוחה של פחות מדקה בין הריצות היא יצאה שוב כשאני בטוח שהיא הולכת להתרסק עוד דקה.
היא רצה ורצה ורצה במהירות הכי גבוה שהיא יכולה ולא נכנעת.
מפתיע. אך זה לא החלק הכי קשה. אפילו לא מתקרב.
זאת רק הפאקינג התחלה.
בזמן שהיא רצה ישבנה מתנענע מצד לצד בצורה כלכך סקסית ושדיה קופצים בקצב.
כל מה שבא לי לעשות זה לשים את פניי בין השדיים היפים האלה ולטרוף את גופה.
היא סיימה את הריצה כשרגליה מאיימות להתמוטט, אך היא לא רוצה להיראות חלשה אז היא נאחזת בכוחותיה האחרונים לעמוד כמו שצריך.
היא לא תשרוד את זה. לא הרבה שורדים את זה.
אני לא מרחם עליה, אני מעביר אותה את אותו גיבוש בדיוק שכל אחד ואחד מהחיילים שלי עבר.
נכנסו מאות לגיבוש הזה ויצאו עשרות, אז אין סיבה שדווקא ילדונת קטנה ועקשנית תצליח לעבור מה שאחרים לא.
״כבר קשה לך?״ שאלתי בחיוך זחוח.
היא התנשפה בכבדות ופלטה קולות אנחה ואלוהים אבל הדבר היחיד שיכלתי לחשוב עליו זה אותה גונחת ככה כשאני מעליה.
״אני לא מוותרת כזה בקלות.״ היא ענתה בחיוך גאה ושלטה בגופה הרועד.
״איך אמרתי לך לפנות אלי?״
היא עיקמה את פניה.
״בוס.״ אמרה בשקט.
״לא שמעתי?״ התגרתי .
״אני לא מוותרת כזה בקלות בוס.״ חזרה על המשפט בראש מורכן כלפי מטה.
היא בחורה גאה. אני רואה את זה עליה.
אבל היא רוצה מספיק להיות לוחמת כדי להתגבר על זה.
הרמתי שני שקים ריקים והגשתי ללארה את שניהם.
״תמלאי את שניהם בחול, יש לך עשרים וחמש שניות. צא!״ היא מיד התכופפה למלא את השקים במהירות הכי גבוהה שיכלה והתחתוני חוטיני הלבנים הציצו מבעד לטייץ הצמוד שלה.
היא הזיעה בכל גופה מה שהפך אותה ליותר סקסית.
שיערה היה פרוע ועיניה היפות נצצו.
״23 שניות. מרשים.״ אמרתי ואיפסתי חזרה את הסטופר.
״את רואה את הדגל שם בסוף? את רצה לשם עם שק אחד וכשאת מגיעה את מניחה אותו שם. חוזרת לפה בריצה ומרימה את השק השני ורצה חזרה לדגל ומניחה את השק שם. מרימה את השם האחר וממשיכה ככה הלוך חזור עד שאני אומר לעצור. מובן?״ היא הנהנה במהירות.
האדרנלין זרם בגופה. יכלתי לראות את זה.
״צא!״ פקדתי והיא יצאה לדרכה בלי מנוחה בין תרגיל לתרגיל.
היא פעלה לפי פקודותי באופן מושלם ולאחר שלוש דקות היא הספיקה לעשות הלוך חזור שמונה פעמים.
זה עדיין לא מעיד על כך שהיא יכולה להילחם.
עברו עשר דקות והיא ממשיכה לרוץ, מתנשפת, מזיעה, רגלייה עוד שנייה קורסות.
אני רוצה להביא אותה לקצה גבול היכולת שלה כדי לבחון את ההתמודדות שלה, ובגלל זה החלק הכי טוב מגיע שכבר אין כוחות ברגליים ובידיים, שם המבחן האמיתי.
היא מביטה בי בעיניים מתחננות אך אני מחזיר לה מבט קר.
היא ממשיכה לרוץ עם השקים המלאים בחול ו..הופ.
היא נפלה ארצה.