מלאכים-1

37 3 0
                                    

"כל מלאך מיצג את הדבר המושלם בעולם עם אינך מושלם אינך מלאך..."

מעבר לעולם האנושיים קיים העולם של המלאכים משרתיו של אלוהים, הבנויים בדמותו ועוזרים לו לשמור על העולם, מבריאת העולם ואבר/ה/ם ועד ימים אלו..

"אריאל בן גבריאל כאן?" שאלה המלאכית נמוכת קומה בעלת שיער זהוב ובהיר שהאיר את כול פנייה, היא הייתה אחראית על קבלת כל המלאכים, את כול הדור החדש של המלאכים.

"אני כאן" עניתי לה והתקרבתי אליה בצעדים מהירים בתקווה קטנה להקל על תפקידה שנראה מאוד קשה. אף אחד כאן לא ניסה להקל עליה כולם התקבצו בקבוצות קטנות של כנפיים לבנות מדברים על החיים כאן ואיך הם יהיו מושלמים, ואיך הם יהפכו להיות כמו ההורים שלהם..מגני העולם משרתיו של אלוהים . להתחיל לחפש מלאך בתוך כל המלאכים האלה, שנראים אותו דבר, לבנים בהירים ומושלמים היה מאוד קשה. בהחלט לא רציתי להיות בתפקידה בעתידי.

''הוו תודה לאל כבר חשבתי שאצטרך לחפש אותך'' נאנחה בהקלה ושמה את ידה על ליבה ולחשה תפילה קטנה של תודה לאבינו ושערה הבלונדי זז יחד איתה עם כול הברה קטנה. ''אתה צריך ללכת לחדר 2004 שם אתה הולך להיות בזמן הקרוב'' אמרה בחיוך בהיר ונתנה לי תג קטן עם שמי שרשום לבן על גבי שחור.

.^.^.

אחרי שעזבתי את המלאכית כדי שתמשיך בעבודתה התחלתי לחפש את חדר מספר 2004 וכמובן עם כושר ההתמצאות שלי לא מצאתי אותו. הסתובבתי כמה דקות ארוכות בין המסדרונות 1000..1999..2000..2003 או יופי אני קרוב רק עוד מספר אחד, המשכתי ללכת במסדרונות הבוהקים וקיוויתי שאני בכיוון הנכון ואולי אוכל למצוא איזה מלאך שיעזור לי, וכך המשכתי ללכת עד שהמסדרונות איבדו את זוהרם והפכו לאפורים ולאט לאט לשחורים, זה היה מוזר, היו שם 50 גוונים של אפור וזה היה נראה כל כך שונה מהמראה הרגיל שהתרגלתי לראות.

הכל היה חשוך ורק כנפיי היו זוהרות בבוהק גדול שהאיר את המקום, זה לא ממש נראה כמו חדר אבל גם לא כמו מרחב אין סופי, זה היה פשוט מקום שחור בלי שום דבר בו חוץ מהרגשה רעה ורגשות חזקים באוויר.

הבנתי שכנראה הלכתי לאיבוד שאולי עזבתי את כל המתחם עצמו או שבכלל עזבתי את עיר המלאכים, עמדתי במקום החשוך כמה דקות אבל בתחושה שלי עברו שעות.
התחילו לכאוב לי הרגליים אבל לא יכולתי לגרום לעצמי לשבת לא משנה כמה רציתי המנטרה שתמיד אמרו לי חזרה בראשי: 'מלאכים טהורים והם לא יכולים להיות במקומות טמאים' ומי יודע מה זה המקום הזה.

קצב הלב שלי התחיל לעלות והתחלתי להזיע מה יקרה עם אני יישאר כאן לנצח? הרי אני יכול לחיות לנצח עד שאבי יחליט שסיימתי את תפקידי ואיני מועיל לו, אף אחד לא יחפש אותי.. אולי פאפה ואבא יתחילו להילחץ ויצרו מלחמה? מה יקרה אז! אני אהיה אשם במוות של מלאכים רבים והענש.

עצרתי לרגע ולקחתי נשימות עמוקות ידעתי שאני צריך להירגע ולחשוב בבהירות, מה אני יכול לעשות, איך אני יוצא מהמקום הזה? ואיך אני חוזר למתחם. ואז אלה בראשי רעיון אני יכול להשתגר חזרה הביתה אני רק צריך לגייס מספיק כוח בגוף שלי ולא להשאיר אף חלק גוף לבד.

הייתי צריך להירגע ולהתרכז, לחשוב איך כל האנרגיה שלי מתפזרת בגוף שלי באופן שווה, מהרגליים לראש ולכנפיים שלי, רק לדאוג שאף חלק גוף שלי לא ישאר כאן.
הרבה מלאכים לא באמת משתמשים בשיגור בגלל שצריך להשתמש בכמות אנרגיה גדולה שלהרבה אין. ותמיד יש סיכוי שהם יאבדו חלק מעצמם בדרך, השיגור עובד בכך שאנחנו מעבירים את החלקים שלנו דרך המרחב והזמן, אם מלאך מאבד ריכוז במהלך השיגור שלו הוא יכול לאבד חלקים מהגוף שלו שלעולם לא יחזרו ויום אחד, שיגור אחד יותר מידי והוא יעלם ואפילו לאבינו לא תהיה דרך להחזיר אותו אותו דבר.

לשמור על האנרגיה שלי מחולקת באופן שווה היה קשה, כל הגוף שלי התחיל לכאוב, התחלתי להבין טוב את שאר המלאכים שאומרים שלהשתגר זה קשה
אבל בשביל לצאת מהמקום הזה הייתי חייב.

הגוף שלי התחיל לעקצץ וזה אמר לי שאני בכיוון הנכון וכך הרגשתי את הגוף שלי נעשה קל יותר ואוורירי יותר מחולק יותר ו...פוף

הצלחתי לצאת מהמקום הזה אבל לא לפני ששמעתי משהוא אומר "ביי ביי מלאך קטן...".

.~.~.~.~.~.~.~.

בברכה:....

מלאכיםWhere stories live. Discover now