מלאכים-3

56 4 7
                                    

זה השד ונקודת המבט שלו. דארק.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;

"תקשיבו לי עכשיו חלאות" אמר איזה שד בכיר "המלאכים הזמינו אתכם באופן חד פעמי או משהוא כזה לבוא לבית הספר שלהם כדי שתתפתחו, אז צריך לבחור את הכי נוראים שלנו כדי ל'הרשים' אותם תחליטו בעצמכם איזה הולכים" סיים את דבריו ועזב בלי כוונה לעשות את תפקידו הרי ככה אנחנו השדים אנוכיים ורעים,יש לנו מוניטין לשמר.

"אני הולך אמרתי ראשון" קפץ איזה נער שגילו כנראה לא עבר את השש עשרה מיליון, אידיוט, " למה שאתה תילך?" שאל אותו נער אחר שנשמע לי מאוד מוכר "אתה רק שד זוטר בלי אף כוח שלא עולה על גיל השבע עשרה מיליון" אמר את דבריו שבקולו נשמע צליל של קנאה מה שלא הייתה מצפה לשמוע מפיו של שד.

" למה שאתה תילך?"~ לגלג הילד הצעיר "למה? ככה!, מי אתה בכלל" צעק הילד הצעיר. אני לגמרי לא מבין למה לצעוק שומעים אותו מצוין כולם שקטים מעצם נוכחותו של הילד שקינאה למרות שעדיין לא זכרתי מי הוא ידעתי שהוא בכיר מאוד אפילו בגילו הצעיר עצם העובדה שבקולו היה רגש שלא כולל כעס או זעם הייתה הוכחה לכך שהוא בטוח במעמדו "מי אני? אתה ברצינות שואל מי אני" אמר הילד והתחיל לצחוק "אני חטא הקנאה לווייתן* זה מי אני, לי מגיע ללכת לאומתך כי אני באמת חזק" אמר לווייתן שרק עכשיו הבנתי מי הוא והתחיל לצחוק מהפנים המזועזעות של הילד הזה שהעז בכלל לענות לו, זה באמת היה מצחיק לראות את הפנים המבועתות של הילד, לראות פחד על פנים של משהוא מביא כזה עונג עמוק שאין לתאר ורק השדים יכולים לחבות אותו, והסיפוק הרבה יותר גבוה שהפנים המפוחדות שייכות לשד, וממש כמו לווייתן גם אני רציתי לצחוק על הפנים שלו.

"רק מי שחזק יכול ללכת, רק השדים הכי חזקים ילכו לגן עדן ולהיות בחברת המלאכים, מותרות שכזאת לא אפשרית לכל השדים הנמוכים, אתם עלובים מידי" הוסיף לדבריו וחיוכו רק גדל וגדל על פניו, כי הוא ידע הוא ידע מה מילים כאלו עושות לשדים, לזלזל בכבודם וכוחם יוצאי אותם מדעתם, הוא יצר קרב בינו לבין כל שאר השדים.

השים הנמוכים התכוננו לתקוף את לווייתן אבל כוח כל שהוא עצר אותם וכך גם אותי היכולת לזוז נעלמה וכל רגש הכעס שהורגש באוויר נעלם כלא היה "די די אנשים לא צריך לכעוס על הדברים שנכונים, אחרי הכול אי אפשר להתווכח איתם הם עובדות" אמר קול אחר מאחורי לווייתן שחייך חיוך כל כך גדול שנראה שהפנים שלו עומדות להיקרע " אני הוא לוציפר* חטא הגאווה וכל מי שחש כעס לא יכול לזוז...כלומר כולכם" אמר והתחיל לצחוק כמו שאנושיים קוראים לזה 'משוגע', לצחוק כמו משוגע.

"תפסיק כבר לוציפר אתה מתאמץ יותר מידי" אמר קול אחר שנשמע כאילו עוד שנייה הוא נרדם אז מיד ידעתי זה בעל פעור* חטא העצלנות "פשוט צריך לתת לשבעת החטאים ללכת והשלושה האחרים" הוסיף והשעין את ראשו על לוציפר
"אבל זה רק עשרה שדים לא מספיק כדי למלא כיתה או חצי ממנה" ענה לו לווייתן, כנראה שכן אכפת לו מהשדים שהולכים, הוא באמת רוצה לעשות רושם על המלאכים.
"למה לעזאזל אנחנו מתאמצים בכלל להרשים את המלאכים השחצנים האלה" אמר שטן* שפתאום נכנס לשיחה בעצבים הרגילים שלו אחרי הכול חטא הכעס "פשוט נכך את שבעת החטאים הראשיים ואת השלושה האחרים* פורניה, ליפ ואת הקנודיסה הזאת או איך שלא אומרים את השם המפגר שלה" הוא אמר בכעס כאילו רק לומר שמות אחרים מזלזל בו ומעצבן אותו.

מלאכיםWhere stories live. Discover now