Yes sir

Yes sir- פרק 8

אחרי כמה שאכטות קצת מוזיקה והרבה צחוק אדיוטי מצאתי את עצמי עם ג׳ס לבד כשידו על ירכי ״ איזה באסה שאת בתולה״ לחש לי מועך לי את הירך ונשימתי נעצרה פרפרים זרמו בבטני נשימותיו באוזני שבין שיניו וידו במעלה ירכי גורמים לפרפרים לנוע בבטני ומטה ״ יש לך איך לפתור את זה״ לחשתי מתנשפת והוא לא ענה כמה דקות טובות אני משערת שחשב על זה ״ שברת שילמת״ אמר קם נשען על רגליי עם ידיו מנשק את שפתיי וברגע מתנתק ולפני שהספקתי לענות אמר ״ אבל את יודעת.. דברי איתי שאת..״ אמר לי מסמן עם עיניו בין רגליי קורץ לי ״ היית מת״ עניתי צוחקת דוחפת אותו ממני מנסה להבין איך להגיב לסיטואציה ״ יש בך משהו ג׳ייד״ צעק לי מרחוק ונעלם מותיר אותי עם רגשות מעורבים המון מחשבות ו... ׳הסוף של הפייסל? זה נפל לו?׳

׳ שברת-שילמת לא?׳ חשבתי לעצמי צוחקת באה להדליק את הפייסל ׳ פאק אש, אין לי אש׳ הנחתי את הפייסל בתוך כף ידי מסתכלת עליו כאלגוריה לחיי- כמעט השגתי את ג׳ס אבל קרום הביתולים מפריד בנינו בדיוק כמו האש החסרה שמפרידה ביני לבין הפייסל היפה הזה חשבתי לעצמי מבואסת משחקת עם הפייסל בין אצבעותיי.

״צריכה אש?״ שומעת קול מוכר, מרימה את מבטי ״ אז זו הסיבה לאיחורים בבוקר?״ שאל אותי מגיש לי אש ״ זה לא מה שזה נראה״ אמרתי לחוצה רק מדמיינת איך אני הולכת להודיע לאמא שלי שעפתי מהקולג בגלל פייסל אחרי שהבטחתי לה שאפסיק עם השטויות ״ תרגעי״ אמר צוחק מתיישב לידי ומוציא דף נייר מקופל ״ את לא תגלי אני לא אגלה״ אמר מניח את הפרח המכוסס בתור נייר הגלגול ״ זה יהיה.. הסוד הקטן שלנו״ אמר בשקט מפנה את מבטו אליי תוך כדי הגלגול קורץ לי מעביר בגופי רעד שאיני מזהה והתגובה היחידה שאני מצליחה להוציא היא צחקוק מטומטם ״ לגבי החיבו..״ פתאום נפלט לי
״על החיבור נדבר מחר״ קוטע אותי ״היום אני דניאל מחר אני פרופסור סמית׳״ המשיך ׳ אהה אז ככה קוראים לו׳

״סמית׳? למה זה מוכר לי?״ אמרתי לוקחת את השאכטה האחרונה והוא בדיוק מדליק את שלו ״מנהל הקולג׳ אולי?״ אמר מגחך באדישות מוציא את העשן ״ אחיין שלו״ אמר לפני שאשאל ״אהה אז זה למה אתה פרופסור בגיל כזה צעיר״ אמרתי עוקצת אותו מניחה את רגליי על הספסל ״ את חתיכת ילדה קטנה וחצופה״ אמר צוחק ״ אני פרופסור כי בגיל שלך כבר עשיתי תואר שני במקום לשבת עם הרגליים למעלה ולאכול סטלות״ עקץ אותי בחזרה ונתן לי מכה חלשה בברך ״ חוץ מזה שאני בן 28 אני לא כזה צעיר״ אמר בילדותיות ופתאום גליתי צד מאוד שונה אצלו..

״ אז אדון דניאל בן ה28 שהרבה יותר מוצלח ממני..מה הביא אותך לשבת איתי בארבע בבוקר ולאכול סטלות״ שאלתי בחצי ציניות ״ את זאת שנדחפת זה הספסל שלי״ אמר מסתובב אליי מניח את ידו על משענת הספסל ״ מה מביא אותך לכאן?״ שאל ושאלתו חדרה לי לתוך הנשמה ׳באמת מה אני עושה פה׳ חשבתי פתאום,
״ תכף תשאל גם אם אני באה לפה הרבה״ סיננתי את שאלתו בציניות מתחמקת ״ אבל את התשובה הזו אני כבר יודע״ אמר עוצר לוקח שאכטה ״ את לא באה לפה בכלל זה הספסל שלי״ המשיך מוציא את העשן מרוצה מעצמו ״ יחסית לגבר בן 28 אתה מאוד ילדותי״ עקצתי מרוצה גם אני מעצמי ״ יחסית לילדה בת 18 את מאוד צינית״ ירה חזרה והחיוך שלו רק מתחדד ״ יחסי..״ באתי לענות אבל שפתיו נצמדו אל שפתיי ופתאום לא הרגשתי צורך לדבר

הוא התחיל לנשק את שפתיי ברכות שהתקשחה בכל תזוזה
הדופק שלי עלה הצמרמורת הטובה ההיא זרמה בגופי והפעם חזק יותר רציתי עוד

״ מה רצית להגיד?״ אמר עוצר את הנשיקה מסתכל בתוך עיניי ואני רק התנשפתי מנסה שלא ישים לב ״ כלום? יופי״ אמר ומשך אותי ממותני מצמיד אותי אליו ריח הבושם שלו נכנס לאפי מוסיף לחום שעובר בין רגליי השפתיים הרכות שלו ממכרות הוא נושך את שפתיי גורם לי לגלגל את עיניי אחורה ״ רק התחלנו״ לחש לי מגחך נהנה מהשליטה שלו על הגוף שלי שלי נוגס לי באוזן ועובר לנשק את צווארי ׳ מזה כל הגברים עברו קורס מזורז? למה הם יודעים לעשות הכל כזה נכון׳ קפצה לי המחשבה לראש וגיחכתי

״ מצחיק אותך משהו?״ שאל מושך את שיערי אחורה ונפלטה לי גניחה לא רצונית ״ טוב מאוד״ אמר ממשיך למצוץ את צווארי ׳ זה בדוק ישאיר סימן׳ תת המודע צעק לי

ופתאום קלטתי את הסיטואציה -המורה שלי ה- המורה שלי זה שמחר אני אמורה להגיש לו את החיבור מנשק לי את הצוואר- ״ אתה בטוח שזה חכם מה שאנחנו עושים?״ אמרתי מנסה לדבר בלי להוציא קולות מיותרים ״ תסמכי עליי יש לי שלושה תארים״ אמר ממשיך לנשק את צווארי ועובר לשפתיי אני מרגישה את החשמל בגופי את הפרפרים בבטני את הרטיבות בין רגליי ׳ אני כל כך אתחרט על זה..׳

״ את עשית מה?!״ צעקה עליי ורוניקה וכמעט פולטת את משחת השיניים מהפה ״ די הוא נישק כל כך טובב מה אני אעשה״ אמרתי מיבבת ״ את לא נורמאלית״ אמרה לי בהלם ״ הוא בן 28 זה כולה 10 שנים..״ אמרתי לא בטוחה אם אני מנסה לשכנע אותה או את עצמי ״ הוא המורה שלך״ סיננה יורקת לכיור ואני אחריה
״ את מבינה בכלל כמה אתם יכולים להסתבך?״ אמרה לי מיואשת בדרכה לחדר ״ אנחנו לא נסתבך זה היה חד פעמי״ אמרתי רצה אחריה כמעט מתחננת ״ את בתולה מה בכלל את מבינה בחד פעמי״ אמרה בטון מזלזל בדיוק כשהגענו לחדר והתעצבנתי ״ יודעת מה? על הזין שלי״ אמרתי לוקחת את החיבור בכעס ״ תודה״ צעקתי בכעס טורקת את הדלת אחריי.

התחלתי ללכת לכיוון השיעור ופתאום קלטתי שאני בלי איפור או שיער מסודר ושאני בפאקינג פיג׳מה, הדבר היחיד שהספקתי היום זה לצחצח שיניים ולשטוף פנים ״ פאקקקקק״ צעקתי בועטת באיזה פח לידי כמעט בוכה ׳ קחי את עצמך בידיים יש סביבך אנשים׳ צעק לי הקול של אימי בראש ׳ אוי האישה הזאת לא תצא לי מהחיים גם אם אני אהיה בחצי השני של המדינה׳ צעק עליה התת מודע והתפקסתי

פתחתי את הטלפון על מצלמה והתחלתי לסרק את השיער באצבעותיי
מנסה להנדס אותן במן גולגול נורמאלי ׳טוב עכשיו בדוק זה יישאר חד פעמי עם דניאל׳ צחק עליי התת מודע וגיחכתי קלות מסתכלת על עצמי במצלמה מנסה לסדר את הגופייה שתיהיה פחות חשופה אבל הטרנינג מפצה ואני? שוב מאחרת...

״ סליחה דני.. פרופסור סמית׳״ אמרתי רואה אותו מסתיר את החיוך ״שבי ג׳ייד״ אמר ונפלט לו גיחוך לאור המראות הקשים שלי ״ חיבור? משהו? או שרק באת לוודא שאנחנו בסדר?״ אמר לי כשכבר התיישבתי ׳ תסביכי השליטה שלו מעצבנים נורא על הבוקר׳ ״ כן הנה״ נפנפתי בדף ״ יופי אז תקומי ותניחי אותו על השולחן שלי״ אמר עם מבט שקשה לאבחן אבל העצבים שלי התחילו לעלות, ׳הוא מביך אותי בכוונה כאילו?׳