הנסיך שלי

פרק 1: היכרות?

נ.מ: כריס

״הוד מלכותך״ אבי קרא לי, אני שונא שהוא קורא לי ככה, בשבילו אני רק ״כריסטופר השלישי״ ולא כריס.

הבן שלו.

עבר כבר שבוע מיום הולדת ה-18 שלי שהתקיימה בארמון. יצאתי מהארון. מול כל האוחרים והמשפחה, להגיד שהקרובים קיבלו את בהתחלה יהיה שקר.

אבל לאט לאט לא היה להם יותר מדי ברירה אלא לקבל את העבודה שאני אוהב בנים.

כאילו ברצינות?
לא רצחתי אף אחד ולא שרפתי בית בסך הכל יצאתי מהארון לא כזה ביג דיל.

״טוק!טוק!טוק!״ נשמע דפיקות חזקות על דלת חדרי וממנה נשמע קול לא מזוהה.

אני מכיר את כל העובדים בארמון. אם זה טבחים או משרתים ואפילו מנקים.

הקול הזה. משהו בו נישמע לי אולי טיפה מוכר אבל גם כלכך זר.

פתחתי את הדלת כדי לראות מי זה..

פאק.

פתחתי את הדלת וראיתי מלאך. ואני בכלל לא מגזים, פאקינג מלאך.

השיער השחור שלו שנפל על העיניים הירוקות והמהפנטות שלו, ואף שלו, ואוו, האף שלו סולד וקטן שנירא כמו ציור של מכחול עדין.

והשפתיים שלו.

אני רק עליהם הסתכלתי, ‏השפתיים האדומות והעבות שלא הפסיקו לדבר.
בחיי לא נתקלתי באדם כזה.

אני מרגיש תחת כישוף.

נסיתי להקשיב לדבריו אבל כל מה שרציתי לעשות זה לתפוס אותו ולכלוא בחדר שלי לנצח.

יותר מנצח.

״ולכן המלך קורא לך לאולם האוכל הוד מלכותך.״

הלב שלי כמעט יצא מהמקום שסיים לדבר ׳הוד מלכותך׳ כמעט לא יכולתי להחזיק את עצמי רציתי לרתק אותו לאחד הקירות ולגרום לו לגנוח את השם שלי כל כך חזק עד שלא יהיה לו עוד מהקול החמוד שלו.

״כ-כן אני כ-כבר מגיע.״

_._._._._._._._._._._._._._._._._._._._._._._._._._._._._.

זה הפרק הראשון אז אני ממש מקווה שאהבתם ואני מבטיחה להשתפר❤️🫶🏻