קומה 19- קומת פאנדום

~3~

נ.מ אדורה

"כן. זה אדון." ענה אלכס.
אני חושבת שהוא רצה להגיד עוד משהו אבל סאני מלאת האור שמאחורי הפריעה לו. "אלכס אם לא אכפת לך וגם אם כן אכפת לך אני רוצה להגיע איתן לארוחה לפני שיעופו שם גרזנים כי הן צריכות להיות חיות לפחות עד שהוואלה (ה.כ למי שלא זוכר.ת הוואלה זו החוזה אלה אם אודין או הנורן מתערבים) תקרא אותן תודה רבה, אז אנחנו הולכות."
היא תפסה לי ולקאטרה ביד והתחילה ללכת בלי לחכות לתשובה של אלכס.
כשהיגענו למעלית, שגם לה היו חניתות בגג (כאילו באמת מה יש למקום הזה עם חניתות?!), היא שלפה גרזן והייתי בטוחה שהיא הולכת להשתמש בו עלינו אבל היא רק הניחה אותו על הקיר ופתאום הופיע שם כפתור. היא לחצה עליו והתחילה להסביר לנו על מה שהולך לקרות, "אני מכניסה אתכן עכשיו מהכניסה של הצוות כדי שתוכלו להסתכל מסביב לפני שיתקע לכן משהו חד ומעופף בראש. אם תעשו לי בושות אני יהרוג אתכן ראשונה. זהו. ברור? מובן? יופי."
"איך יש פה דברים חדים ומעופפים וכולם חיים עדין? כאילו לא שאני נגד ללכת מכות עם אנשים מעצבנים, אהם את, אבל זה טיפה מעבר ללעלף אותך עם שוקר חשמלי... " קאטרה לחשה לי באוזן, ואז נזכרתי שלה לא הייתה שיחת הסבר כמוני גם אם שלי הייתה מאוד מתומצתת.
"אל תתחרפני לי, אבל מסתבר שאנחנו מתות אל- מתות... גם אני לא בדיוק הבנתי את זה אבל בתוך השטח של המקום הזה אנחנו חוזרות לחיים?" יותר שאלתי מאמרתי.
סאני נראתה כאילו אין לה כוח אלינו ורק רוצה לגמור עם הסיפור הזה. קוויתי שלא נפגוש את בוו ולגלימר כי זה אומר שהם לא מתים אבל גם רציתי לפגוש אותם, כי אתם יודעים, זה בוו וגלימר...
הגענו לאולם ענק! היו שם טבעות של שולחנות ענקיים שהיו מסודרים כמו יציע באצטדיון ובמרכז עמד העץ הכי גדול שראיתי בחיים. הענפים הכי נמוכים היו בערך בגובה 30 מטר! אני חושבת שהוא היה יותר גדול מהחללית אם של הורד פריים. וזה אומר המון... קאטרה נראתה המומה כמוני.
"טוב אז ברוכות הבאות להיכל המשתאות של וולהלה. היום אתן יושבות שם," סאני הצביעה על שולחן מוגבה "אני אחראית עליכן עד שתתאקלמו. אז בואו נלך לפני שהארוחה תתחיל? טוב? יופי."
בחיי שיש קטע לגמור חצי מהמשפטים שלה ב 'טוב? יופי' .
היא שוב התחילה לגרור אותנו בלי לחכות לתשובה. כשהיינו בחצי הדרך לשולחן שהיא קודם הצביעה נפתחו הדלתות פתאום ודרכן נכנסו מלא אנשים. רגע לא אנשים נערים עד גיל 20 בערך. אפילו בין מאות לוחמים רעבים זיהיתי את אלכס בעל (או בעלת אני לא בטוחה) השיער הירוק. נסאני נראתה יותר חסרת סבלנות ועצבנית ממה שהיא היתה קודם, מה שלא חשבתי שאפשרי. היא תפסה ביד אחת שלי וביד אחת של קאטרה והתחילה לעוף. בשלב הזה אני מודה שנבהלתי ותפסתי את קאטרה, שכמובן רק נהנתה מלצחוק עלי שאני ילדה קטנה ופחדנית.
כשהגענו לשולחן המדובר ראיתי שם את בוו וגלימר! אז עשיתי מה שכל אחד היה עושה וקפצתי עליהם. אחרי שגמרנו עם החיבוקים, ניסיתי להבין מה השתנה בהם.הם נראו הרבה יותר טוב ממקודם, וגם כאילו הם מבינים פחות או יותר מה לעזעזל הולך כאן, אז החלטתי שאחרי הארוחה אני לוקחת אותם ואת קאטרה לחדר שלי ושננסה להבין מה קורה פה.
חוץ ממני, קאטרה , גלימר ובוו ישבה ליד גלימר ובוו עוד משהיא שלבושה כמו סאני אז אני מניחה שהיא וולקיריה. היא הייתה הכי שונה שאפשר מסאני. היה לה שיער בצבע סגול כחול כזה והיא נראתה נחמדה ממש.
בוו ראה שאני לא מבינה בדיוק מי זו ולכן החליט להציג אותה "אדורה, קאטרה תכירו את לילי. היא הוולקיריה שלי ושל גלימר. לילי תכירי את קאטרה ואדורה החברות שלנ-"
"יופי סיימנו את ההכרויות אפשר לשבת?" סאני קטעה את בוו. כולנו התיישבנו בזמן שלילי התחילה להסביר לנו מה הולך לקרות.
"טוב אז בגדול כדי להגיע לוולהלה צריך למות באומץ בקרב עם נשק ביד. בארוחה כולם הולכים לראות את סיפור הגבורה שלכם שבזכותו הגעתם לוולהלה ואז הברונים," לילי הצביעה על השולחן המרכזי, שבו התיישבו בנתיים 8 אנשים משתי צדדיו של כיסא גדול מאוד "יחליטו אם אתם ראויים לזה. אם לא אני וסאני נדפקות מזה. אז בבקשה בלי בושות."
אני חייבת לציין שהאוכל פה טעים. וגם השתייה פה טעימה. בוו אומר שקוראים לזה תמד. אחרי שכולם סיימו לאכול מי שסאני ולילי אמרו שהוא המנהל נעמד והכריז על התחלת הצגת המתים.

רק עכשיו נפל לי האסימון שכולם הולכים לראות את הקרב האחרון שלנו. אוי שיט.